שלום תלמידים יקרים, מה שלומכם? היום אני רוצה לספר לכם סיפור מיוחד על סבא שלי, הרב ניסים הלוי. סבא שלי נולד וגדל בעיר חַלֶבּ שבסוריה, וכל החיים שלו הוא ציפה וקיווה ורצה וחיכה לעלות לארץ ישראל. מה הוא עשה בשביל זה? הוא התפלל, נכון! הוא התפלל הרבה, ביקש מה' שיעזור לו לעלות לארץ ישראל. זה בכלל לא היה פשוט, כי השלטונות שבסוריה לא הסכימו ליהודים, לא נתנו להם לעלות לארץ ישראל. מה עשו היהודים? היו כאלה שפשוט ברחו מסוריה והלכו לארץ ישראל.
איך הם עשו את זה? הם עשו את זה ברגל, הם הלכו ברגל במשך כמה ימים, עד שהם הצליחו להגיע לארץ. אבל כדי להצליח לעבור את הגבול, כדי לדעת את הדרך, הם היו משתמשים בערבי שהיה גר בסוריה, והוא ידע את הדרך, הוא היה נקרא 'מבריח', הוא היה עוזר להם פשוט לברוח, אבל הוא לא היה עושה את זה בחינם, הם היו משלמים לו על זה הרבה הרבה כסף. והנה יום אחד, ברוך ה', היתה לסבא שלי הזדמנות לעלות לארץ. הוא סיכם עם איזה ערבי שיעזור לו לברוח, שיכוון אותו, שידריך אותו...
הוא לא היה לבד, הוא הלך עם איזו קבוצה. סבא סיכם איתו שרק אחרי שהוא יעביר אותו לארץ ישראל והוא יחזור, המבריח בעצמו, לסוריה, אז הוא יקבל את הכסף. הוא יילך לאחד מבני המשפחה ויקבל ממנו את הכסף. סבא סיכם עם המשפחה שלו שהוא יכתוב לערבי מכתב, כדי שהם יידעו שהוא באמת לקח אותו לארץ ישראל. אתם יודעים מה הוא אמר שהוא יכתוב שם? הוא סיכם איתם שהוא יכתוב את הפסוק "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם". וכך היה. סבא יצא עם עוד קבוצה של יהודים, הם התחילו ללכת לכיוון ארץ ישראל, אבל אז פתאום, כשהתקרבו לגבול, הערבי פחד, הוא פחד.
הוא פחד שהחיילים הסורים יתפסו אותו, הוא פתאום החליט שהוא מתחרט והוא רוצה לחזור הביתה. אבל הוא אמר להם: 'יהודים, אתם רואים את האורות שם, האורות הרחוקים? זה אורות של ארץ ישראל, האורות האלה זה של ראש הנקרה. תלכו, הנה, אתם רואים פה, ליד ההר הזה תלכו מצד שמאל, תמשיכו ישר ואתם תגיעו לארץ ישראל.' טוב, סבא והחברים שלו הסכימו, ואז הוא כתב את הפתק ונתן לערבי שיילך לקחת את הכסף. בינתיים סבא התקדם לארץ ישראל, זכה ברוך ה' לבנות כאן את הבית שלו בארץ ישראל, והערבי הלך לקבל את הכסף מהמשפחה.
כשבני המשפחה ראו את הפתק, הם פתחו אותו, הם ראו שכתוב שם פסוק אחר. כתוב שם: "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ". 'רגע', הם חשבו, 'אבל זה לא מה שסיכמנו, אנחנו סיכמנו שהוא יכתוב "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם", למה הוא כתב פסוק אחר? לשלם לו, לערבי? לא לשלם לו? אולי משהו קרה בדרך?' בסוף הם החליטו כן לשלם, אבל נשארה להם השאלה. רק אחרי הרבה שנים, כשהם נפגשו שוב יחד, הסביר להם סבא את מה שקרה.
הוא הסביר להם: 'תראו, אני לא יכולתי לכתוב "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם" כי אני עדיין הייתי בסוריה, אני כתבתי "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ" כי הנה, אמרו לי: 'תלך לשם, זה בית ה', שם נמצאת ארץ ישראל', לכן "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ", לכן זה מה שכתבתי'. חלק נוסף: בעזרת ה' שנזכה כולנו לאהוב ככה את ארץ ישראל, לשמוח בה, לשיר את שיריה. שנזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש!