סרטון 798 הודיה על עלייה לארץ ניסים ויצמן. הקדמה: חנה כהן, בתו של הרב ניסים: הקישור: https://drive.google.com/file/d/1hSU3Ae13FMJ3cYM9F2HkmeCMvrXyNOau/view?usp=sharing שלום ילדים חמודים. אנחנו מבקשים בכל יום בתפילה: "תְּקַע בְשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקָבֵץ גָּלֻיוֹתֵינוּ". אנחנו מבקשים ומתפללים מה' שיקבץ את היהודים מכל הגלויות, ויביא אותם לכאן, לארץ ישראל. במשך המון המון שנים יהודים ביקשו והתפללו והתחננו, וזו היתה תפילה כלפי ה', יהודים היו בגלות ולא יכלו לעשות דבר.
אבל היום, ברוך ה', ארץ ישראל התיישבה על ידי יהודים, וזכינו להקים פה מדינה. ועכשיו אנחנו שמחים שאנחנו יכולים להיות כאן, בארץ ישראל, בארץ הזאת. ועכשיו זו לא רק תפילה, אלא זו הודיה לה' על האפשרות להיות כאן, בארץ ישראל, ואנחנו מזמינים את כל היהודים מכל קצוות תבל לבוא לכאן ולגור פה, בארץ הזאת. אני רוצה לספר לכם שביקשתי מאבא שלי, שגם הוא עלה לארץ ישראל, לבוא ולספר לכם על הרגעים המרגשים שהיו לו כשהוא עלה לארץ. על הרגע המרגש שהודיעו לו במרוקו שכבר הוא יכול לבוא לארץ ישראל.
זה קרה בשנת 1956, תשט"ז, בשנה השמינית לעצמאותה של מדינת ישראל. בבקשה. שלום ילדים חמודים. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שאני עברתי בילדותי. אני לא נולדתי בארץ, נולדתי בחוץ לארץ. בארץ שקוראים לה מרוקו, בטח שמעתם עליה. וכל עולמי היה - מה? תלמוד תורה, החצר של הבית, בית הכנסת. והנה יום אחד מופיעים אצלנו אנשים מאוד חמודים, חייכנים, אבל לא לבושים כמונו, שאלו את הרב, שאלו את אבא: 'מי האנשים האלה?' אלה אנשים שבאו מארץ הקודש, מארץ ישראל.
הם באו להחזיר אותנו לארץ ישראל, שם היה הבית שלנו תמיד, אנחנו יהודים, אנחנו שייכים לארץ ישראל. 'ואיך נגיע לשם?', שאלתי את אבא שלי, 'בעגלה עם סוסה? זה רחוק מאוד'. 'לא, לא בני, אנחנו עם העגלה עם הסוסה נגיע לנמל, שם נעלה על אוניה, והאוניה תיקח אותנו לארץ ישראל ואז בעזרת ה' נגיע.' 'אה, עכשיו אני מבין אבא', אמרתי, 'עכשיו אני מבין שבליל הסדר אנחנו כל הזמן אומרים "בשנה הבאה בירושלים", ושאלתי אותך איפה ירושלים? אמרת לי בארץ ישראל, ארץ הקודש.' וואי, מאז, ילדים חמודים, כל מה שעשיתי, וכל מה שעשו החברים שלי בתלמוד תורה, כל הזמן לקחנו ניירות וציירנו אוניות, חיכינו מתי כבר יבואו לקחת אותנו.
והנה, יום אחד בשתיים עשרה בלילה, באו ההאנשים חמודים האלה עם העגלה וסוסה, וירדנו, עלינו לעגלה והלכנו לנמל, ועלינו על האוניה וככה הגענו לארץ ישראל, ארץ הקודש. והתגשמו כל חלומותיי, כי חלמתי כל הזמן - מה זה ארץ ישראל, איפה זה? מתי כבר נלך למקום הזה שהוא בעצם הבית האמיתי של כל העם היהודי. והגענו, זאת הייתה חוויה. בשביל זה שיתפתי אותכם שלעולם אני לא אשכח. אני מודה לקדוש ברוך הוא שזכיתי לזה. ממש תודה לך ה'! איזה חמודים, כל טוב לכם.