בס"ד סרטון 766- בטל התמיד לי"ז בתמוז הרב אלעזר לוונטהל. שלום וברכה תלמידים אהובים! היום אני רוצה לדבר איתכם על התקופה העצובה ביותר של עם ישראל, שהיא בין י"ז בתמוז לט' באב, ואנחנו מכנים את התקופה הזאת 'ימי בין המיצרים'. ואני רוצה לדבר על מה שקרה בי"ז בתמוז, רק על אחד מתוך חמישה דברים שקרו ביום העצוב הזה. כולם מנויים במשנה במסכת תענית, חמישה דברים שקרו בי"ז בתמוז, ואחד מהם שעליו אני רוצה לדבר שזה בטל התמיד. מהו קורבן התמיד?
אז אתם בטח מכירים שבבית המקדש היו כל מיני סוגים של קורבנות: חטאת, עולה, שלמים, אשם… כל אחד הביא את מה שמתאים לו, אבל היה רק קורבן אחד שהיו מקריבים אותו כל יום כל יום - שבת, חגים, ראש חודש, לא משנה, כל יום הקריבו את קורבן ה… תמיד. יפה מאוד. קורבן התמיד הקריבו אותו - תמיד. כל יום שני כבשים - אחד בבוקר, שנקרא תמיד של שחר, ואחד בערב לקראת הלילה - והוא נקרא תמיד של בין הערביים. וביום י"ז בתמוז בטל התמיד. על מה בדיוק מדובר?
המשנה לא מספרת לנו אבל יש סיפור שמופיע בגמרא במקום אחר שכנראה עליו מדובר. זה קרה בתקופת בית המקדש השני כשבני חשמונאי מלכו על עם ישראל, ובאותם ימים המלך קראו לו הורקנוס, והיה לו אח, יריב מר, שכעס עליו ושנא אותו - קראו לו אריסטובולוס. הם רבו ביניהם על המלוכה, ונוצר מצב שהורקנוס ואנשיו היו בבית המקדש ובירושלים בתוך החומות, ואריסטובולוס ואנשיו צרו על ירושלים - עשו מצור, ולא נתנו לאנשיו של הורקנוס לצאת החוצה. רק הסכם אחד היה ביניהם וזה שכל יום היו אנשיו של הורקנוס משלשלים דינרי זהב מבעד לחומה ומקבלים בתמורה שני כבשים בשביל להקריב את קורבן התמיד.
כך היה במשך הרבה זמן. עד שיום אחד חכם אחד שידע חכמה יוונית בא לאנשיו של אריסטובולוס ואמר להם: 'מה אם עושים? אתם נותנים לאנשיו של הורקנוס את הכח לנצח אתכם. אם רק לא תשלשלו אליהם את קורבן התמיד הם יישברו כי הקורבנות - זה מה שנותן לנו את העמידה, זה נותן להם את הברכה וזה נותן להם את הקשר עם ה'.' אנשיו של אריסטובולוס השתכנעו לצערנו, ולמחרת כשאנשיו של הורקנוס שלשלו את דינרי הזהב ותכננו לקבל שני כבשים להקריב לקורבן התמיד, העלו להם אנשיו של אריסטובולוס - חזיר.
החזיר הזה היה כבד מאוד ואנשיו של הורקנוס ניסו ככה בכל הכח למשוך אותו וכשהוא הגיע לחצי הגובה של החומה הוא נעץ את ציפורניו בחומה וכל ירושלים הזדעזעה. באותו יום בטל התמיד ומאז התחילה התקופה העצובה הזאת שבסופה - ט' באב, אנחנו יודעים שכבר נחרב בית המקדש, וכל הבית שדרכו היינו מקריבים קורבנות אל ה' ומתפללים אל ה' וכל התפילות היו עוברות דרכו, נחרב ונהרס. הכל התחיל בי"ז בתמוז כשבטל התמיד, כי תמיד הוא הקורבן שמקריבים אותו כל יום, הוא הקשר הבסיסי שלנו עם בורא עולם.
מאז עד היום אנחנו מציינים את התקופה הזאת בימים עצובים שאנחנו לא מסתפרים ולא שומעים שירים שמחים, וקצת חושבים ומנסים לתקן ולחשוב - איך אפשר להחזיר את הימים הגדולים האלה שהיה לנו את בית המקדש, שהיה לנו את קורבן התמיד? אז היום את יודעים שחז"ל אמרו לנו שתפילות - כנגד תמידים תקנום. במקום תמידים יש לנו תפילות, ואנחנו צריכים קודם כל להקפיד להתפלל לה' כל יום, כל יום. שחרית - כנגד תמיד של שחר, מנחה - כנגד תמיד של בין הערביים, וגם תפילת ערבית - כנגד האיברים שעוד לא נאכלו על המזבח.
ובפרט בימי החופש נורא קשה להקפיד על זה, אבל כדאי כדאי וחשוב כל יום - לא לוותר על הקשר עם ה'! כי זה מה שמביא לנו את הברכה, כמו אז גם היום - הקשר עם ה', התפילה הקבועה הזאת - היא מביאה לנו ברכה, שומרת עלינו מחוברים לבורא עולם, והלוואי שזה יתן לנו שפע ויהיה לכם ברכה והצלחה בכל מה שתעשו.