סרטון 712 א- קורבן העומר חלק א/ איתן אפשטיין שלום ילדים. אנחנו סופרים כל יום מפסח עד שבועות - ספירת העומר. ספירה - אנחנו יודעים, סופרים. אבל מה זה ה'עומר'? כשהייתי ילד קראו לי פעם לבוא לעזור לעבוד בשדה, שדה חיטה. באתי בשמחה, הגענו לשדה, זה היה ממש לפני פסח, עשינו איזו עבודה, ותוך כדי אני רואה ששדה חיטה, שיבולים ירוקות ככה, שמנות, מלאות וטובות. לקחתי שיבולת אחת, פתחתי את הגרגירים, הוצאתי גרגיר אחד, באתי לאכול, פתאום אני שומע מאחורי: "היי, חדש!" "מה?
מה חדש? מה זה?" אני רואה את החקלאי, דוד, אומר לי: "זה חדש, חדש אסור מן התורה!" אמרתי לו: "מה? מה אתה מתכוון? חדש?" הוא אומר לי:"כן, שיבולים, תבואה לפני פסח, אסור לאכול אותה. מותר לאכול לפני פסח רק מהתבואה הישנה, משנה שעברה. גרגירים מהתבואה החדשה - רק מהיום השני של פסח, אחרי "הנפת העומר". מה זה "הנפת העומר"? בואו תראו. מיני הדגן הם עיקר האוכל שלנו. חקלאים עובדים קשה: חורשים, זורעים, מתפללים, מחכים שיצמח, וכשהתבואה צומחת אחרי כל העבודה הקשה הזו, אנו עלולים לחשוב שזה אנחנו עשינו את זה.
זכותנו - התאמצנו, עשינו, זה שלנו. זה נכון, אבל הקדוש ברוך הוא עזר לנו. זה מתנה של ה', ברכה של ה'. ולכן כדי לזכור את כל זה, ציוותה אותנו התורה שאת ההתחלה של התבואה, התבואה הראשונה, אנחנו ניתן לה'. הקורבן הזה של התבואה הראשונה נקרא "קורבן העומר", והתורה קוראת לו "מנחת ביכורים". ביכורים זה הבכור, הפרי הראשון. "וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ".
מה פירוש המילים המיוחדות האלה? אביב, קלוי באש, גרש, כרמל? מה הכוונה? נכיר קצת את החיטה והשעורה, ונבין את זה יותר. לכל צמח יש את העונה שבה הוא צומח. גם לדגנים: שעורה, שיבולת שועל, חיטה, יש את העונה שלהם. והשעורה היא קצת לפני החיטה. בעונה הזאת, עונה של פסח, זו העונה שהשעורה מתחילה להבשיל. החיטה תבשיל מאוחר יותר. לכן כשהתורה מצווה אותנו שאת ה'ראשית' של התבואה, התבואה הראשונה, הבכורה, נקריב לקורבן, מובן שזו תהיה השעורה, שהיא מבשילה ראשונה.
אבל אנחנו לא נחכה עד שהשעורה תבשיל, אנחנו רוצים בהתחלה של ההבשלה שלה, כשהיא עדיין ירוקה, שיהיה ניכר שאת ההתחלה אנחנו נותנים לה'. לתבואה בשלב הזה קוראים "אביב", מה שאתם רואים פה ממש זה "אביב" - תבואה בתחילת ההבשלה שלה. לפני ה"אביב", תחילת ההבשלה, השעורה נראית ככה, ירוקה. אפשר לראות את האבקנים שלה מידלדלים בחוץ, מתנדנדים ברוח. בעזרת הרוח הם יגיעו לעמוד העלי שנמצא בתוך השיבולת. הנה, אני אקח שיבולת עם אבקנים, נפתח, נראה מה יש בפנים.
ניקח פרח אחד, כל שיבולת זה הרבה פרחים. ניקח פרח אחד ונפתח אותו. רואים? הלבן הזה כאן עם שתי מברשות קטנות, זה עמוד העלי. לכאן האבקנים אמורים להגיע. יעבור כמה זמן והשיבולת תתחיל להבשיל. נראה פה שהיא לא כל כך ירוקה, יש בה גם קצת צבעים יבשים, זה בדיוק השלב שנקרא "אביב" - התחלת הבשלת התבואה. ואיך זה נראה מבפנים? ניקח שיבולת אביבית ונפתח. שימו לב שהשיבולת מתפרקת בקלות, זו שעורת בר. שעורה תרבותית - השיבולים מחזיקות מעמד עד הקציר.
אז הנה, בא נפתח, אפשר לראות פה שכבר מתחיל להתפתח גרגיר. הנה גרגיר של שעורה, הוא עטוף בעטיפות שנקראות 'מוץ'. נקלף את זה, יש עוד קליפה אחת, קליפה ירוקה. אם אנחנו עכשיו נלחץ על קליפה ירוקה, תראו את הגרגיר יוצא מבפנים, הלבן הזה. זה הגרגיר של השעורה, זה הבפנים של הגרגיר של השעורה. תזכרו את העטיפה הירוקה הזאת, אנחנו עוד נחזור אליה. אז התחלנו לראות היום את השעורה, למדנו שכשהיא מתחילה להבשיל קוראים לה "אביב". אבל מה זה כרמל? מה זה קלוי באש? ומה עושים עם זה? את זה נראה, בעזרת ה', בסרטון הבא.