סרטון 712 קורבן העומר חלק ב / איתן אפשטיין (סרטון פתיחה - https://drive.google.com/file/d/1sTxexoJ_nkTteJOrVuJC2fL1Jy2lpeLU/view?usp=share_link) שלום ילדים! בפעם שעברה למדנו על מצוות קורבן העומר, הכרנו את השעורה, ראינו פסוק עם מילים מעניינות, ולמדנו שאביב זה תבואה בתחילת ההבשלה שלה. היום נראה איך מכינים את השעורה לקורבן, וגם נבין מה זה כרמל, מה זה גרש, ולמה קולים את השעורה באש. מהסרטון השלם: https://www.youtube.com/watch?v=VrDbRiRsoH4 מדקה 4:55-8:06) הנה גרגיר של שעורה, הוא עטוף בעטיפות שנקראות "מוץ", נקלף את זה, ויש עוד קליפה אחת, קליפה ירוקה.
ואם אנחנו עכשיו נלחץ על קליפה ירוקה, תראו את הגרגיר יוצא מבפנים, הלבן הזה, זה הגרגיר של השעורה, זה הבפנים של הגרגיר של השעורה. תזכרו את העטיפה הירוקה הזאת, אנחנו עוד נחזור אליה. והפנים, הלבן הזה, הוא רך. אחר כך כשהוא יהיה כבר בשל, הוא יהיה קשה ואפשר יהיה לטחון אותו. אבל כרגע הוא רך ואפשר ממש למעוך אותו. לשלב הזה שהגרגיר מנופח, והעטיפה הירוקה מלאה בלבן הלח והרטוב הזה, התורה קוראת "כרמל". כרמל - זה כר מלא, כמו ציפה כזאת של כר מלאה בתוכן.
כך חז"ל מסבירים את המילה "כרמל". בהמשך, כשהגרגיר קצת יתייבש, הוא קצת יתכווץ, בשלב הזה הוא מנופח. זה השלב שאנחנו רוצים לקחת את הגרגיר, ולטחון אותו. אבל זה בעיה, כי הגרגיר הזה הוא רך, אי אפשר לטחון אותו, אפשר למעוך אותו. לכן התורה אומרת "קלוי באש" - צריך לחמם אותו, לייבש אותו, לקלות אותו באש. רק כשהוא יהיה יבש, אז אפשר יהיה לטחון אותו. אבל גם אז, לא טוחנים אותו ממש, אלא גורסים אותו. לגרוס זה לשבור לחתיכות קטנות, זה לא כמו לטחון לגרגירים ממש.
עכשיו נבין את הפסוק: כשמקריבים את קורבן מנחת הביכורים, התבואה הראשונה, קוצרים אותה בשלב הזה, כשהיא אביב. ובשלב הזה הגרגירים מלאים, הכר מלא, העטיפה הירוקה מלאה בלבן המנופח, וכדי שיהיה אפשר לטחון את זה, צריך שזה יהיה "קלוי באש", כדי שיהיה יבש, ואז נוכל לטחון את זה. לא לטחון ממש אלא לגרוס, שיהיה "גרש", חתיכות גדולות יחסית. וכמה "גרש כרמל" כזה אנחנו צריכים? עומר, זו הכמות. עומר זה עשירית האיפה, זה כמו בערך ארבעה ליטרים של ימינו.
לגרש הזה מוסיפים שמן ולבונה, והכהן מניף אותו לפני ה', מעלה ומוריד, מוליך ומביא, ולוקח קומץ, חלק קטן, מקטיר אותו על המזבח, ואת השאר הכהנים אוכלים. וזוהי "הנפת העומר" שהיו עושים ביום השני של פסח, ורק אחריה מותר היה לאכול מהתבואה החדשה. היום, כשאין לנו בית מקדש, מותר לאכול מהתבואה החדשה רק בסוף היום השני של פסח, בסוף יום שישה עשר בניסן. אגב, לכן קוראים לספירה שסופרים מהיום הזה עד חג השבועות "ספירת העומר", ספירה מאז שהנפנו את העומר.
(סרטון סיום - בנפרד בגלם: https://drive.google.com/file/d/1Tl14c8bBoDwEPfyLGEqoeSTiREgx0Up3/view?usp=share_link) אנחנו מתפללים כל יום לבניין בית המקדש, ובין השאר לחזרת המצוה הזו, מצוות העומר, שנזכה לקיים אותה. ועד אז ננסה לקחת מהלימוד הזה את התחושה ואת ההכרה שכל מה שיש לנו, גם מה שעשינו בעצמנו, הכל מה', ונודה לו בלי סוף.