📚 כל השיעורים › ✨ סיפורי תפילה והשגחה › סיפורים מהשואה ומהגלות
מופיע גם ב: 🕯️ שבת, חגים ומועדים 🇮🇱 ארץ ישראל ועם ישראל 🎓 גדולי ישראל

תפילתו של האדמו"ר מפיאסצנה

🎙️ הרב זאביק הראל

📖 השיעור כתוב

שלום ילדים. היום אני רוצה לדבר על דמות מיוחדת מאוד, שהיא חיה בזמן חשוך מאוד, היא חיה בתקופת השואה, אבל היא הביאה לתוך החושך הזה הרבה הרבה אור. קראו לה הרבי מפיאסצנה. הרבי מפיאסצנה, אני רוצה לדבר על התפילה שלו. הייתה לו תפילה מאוד מאוד מיוחדת. בכל בית כנסת, אתם יודעים, יש ארון קודש בכניסה, במרכז של בית הכנסת, יש ארון שכולם מתפללים אליו. אצל הרבי מפיאסצנה היה עוד ארון קודש, קטן, ליד איפה שהוא עמד והתפלל, והוא ביקש שכל הילדים יהיו סביבו בתפילה.

הוא מאוד היה חושב לו שכולם יתפללו ביחד, והוא היה שר איתם בהתלהבות את כל התפילה, והילדים היו מתלהבים מזה מאוד. הוא היה אומר להם: ''הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו'', וכל הילדים: "הודוּ לה' קִרְאוּ בִשְׁמו שִׁירוּ לו זַמְּרוּ לו. שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאתָיו'', היו שרים יחד בתפילה, בשמחה גדולה. אני פגשתי ילדים, בני שבעים כבר- זקנים, סבא, סבתא, שהם זכרו כשהם היו ילדים, הם היו פעם-פעמיים בתפילה של הרבי מפיאסצנה, ועד היום כשהם נזכרים בה הם מתחילים לבכות.

כמה זה היה מרגש, כמה זו הייתה תפילה עם התלהבות, כמה הם מתגעגעים לזה כל החיים. אבל אתם יודעים שתפילה אמיתית נבחנת בזמן של קושי. מתחילה השואה, הרבי נמצא בורשה, הגרמנים הופכים את ורשה לגטו. מה זה אומר? היו מאות אלפי יהודים בורשה, לקחו את כולם ודחסו אותם לתוך כמה רחובות קטנים, ועשו גדר עם תיל ושמו זכוכיות למעלה שאי אפשר יהיה לטפס עליה, וכל הילדים כלואים בכמה רחובות. פתאום לכל בית מכניסים עוד משפחה, ועוד משפחה, ועוד משפחה, וצפיפות, והם לא מכניסים כמעט אוכל, מעט מאוד, ואנשים מאוד מאוד נהיים רעבים, ונהיות מחלות, מאוד מאוד קשה, גטו.

אחד מהדברים שהגרמנים אסרו זה לעשות תפילות במניין. היה אסור להתכנס יחד לתפילה או ללימוד תורה, הם הזהירו שזה יכול לעלות בעונש מוות. אבל הרבי אמר: ''אנחנו נמשיך לחיות כיהודים!" והוא היה מודיע בסתר: "היום נתכנס במרתף של בניין זה וזה ונעשה שם תפילה, והיום במקום הזה", והוא היה ממשיך לעשות תפילות בשמחה ובטוב לבב. לאט לאט הרבי מאבד את כל מה שיש לו, הוא עובר דברים מאוד קשים: הבת שלו, חוטפים אותה הגרמנים ולוקחים אותה, כנראה לאיזה מחנה השמדה, הוא לא מוצא אותה, היא נעלמה, לא יודעים מה קרה לה עד היום.

אישתו נפטרת בהתחלה, אמא שלו נפטרת, יש לו בן אחד, יחיד, שהוא מאוד אוהב. הוא אומר: "כל החיים שלי תלויים בבן הזה שהוא ימשיך אותי." ויום אחד הגרמנים מפגיזים את ורשה, ורסיס של פגז פוגע לבן בכתף, והוא נפצע קשה ומאבד הרבה דם, ומחפשים איזה שהוא כאילו בית חולים בגטו לאשפז אותו, והרבי מאשפז אותו ומתפלל. אבל ביום שני של חג סוכות מודיעים לרבי שהבן שלו נפטר. אתם יודעים, הוא הלך לתפילה בבוקר, תפילת סוכות בשמחה, ונהגו, במיוחד בחג, אחרי שמוציאים את הספר תורה מהארון היה מקובל אצל הרבי לשיר איזה ניגון מיוחד.

אז כמובן שהחזנים וכולם אמרו ''טוב, הבוקר לא נשיר, כי הרבי איבד את הבן היחיד שלו. זהו, כל המשפחה, אין לו אף אחד יותר, זה כזה אבל גדול, אז היום לא נשיר.'' אז כולם היו בשקט ואז הרבי הסתכל עליהם ואמר "מה? לשיר! יום טוב! חג! צריך לשיר! הי די די די, הי די די די" הוא התחיל לשיר וכל בית הכנסת שר איתו, וכל החג הרבי התפלל בשמחה ועשה את ההלל, ורק כשיצא החג, הרבי פרץ בבכי. הוא לא רצה לקלקל את שמחת התפילה של החג, עם העצבות על האבל של הבן שלו.

איזו עוצמה של יהודי! איזו עוצמה, איזה כוח זה! אתם יודעים, בשמחת תורה, אותו שמחת תורה אחר כך, אחרי סוכות, מספרים שכולם היו שבורים, כי היה מלא יהודים שמתו בגטו והיה מאוד מאוד עצוב, וכולם היו נורא רעבים, ולאף אחד לא היה כוח לרקוד עם ספרי תורה. אבל הרבי הודיע שבאיזה שהוא מרתף ברחוב ג'לנה, ניפגש ונעשה שם שמחת תורה. אנשים הגיעו ולא ידעו אם יהיה אפשר לשמוח באמת. כולם הגיעו והתכנסו, וכולם, כל אחד סיפר את הצרות שלו ובכלל לא היה אווירה של חג.

פתאם הרבי מפיאסצנה נכנס, לבוש עם הטלית שלו, מאיר פנים. הוא התחיל ''בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ'' וכל הקהל ענו אחריו ''בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ לָעוֹלָם וָעֵד" והרבי התחיל את התפילה, ופתאם כולם הרגישו כאילו הם לא בגטו, אילו הם נמצאים עכשיו בירושלים, בבית המקדש, בשמחה. הוא הכניס לכולם שמחת חג ורקדו עם ספרי התורה. זה היה הכוח של הרבי, להתפלל ולהכניס אור ואמונה גם בתוך החושך. ואולי הכי מיוחד, אתם יודעים, הרבי היה הרבה זמן בגטו, והגיעו שמועות לגטו שהגרמנים מתקרבים לארץ ישראל ורוצים לפגוע ביהודי ארץ ישראל.

הם כבר היו במצרים, מצרים זה מרחק הליכה של יום, כבר יכלו להיות פה בארץ ישראל, ורצו להשמיד גם את כל היהודים שבארץ ישראל. הרבי מחליט לארגן תפילה המונית, למען תושבי ארץ ישראל, בגטו. מארגנים תפילה, והרבי עושה תפילה ומתפלל שהגרמנים לא יצליחו להגיע לארץ ישראל, וזה מדהים אותי, כי הוא נמצא בתוך גטו ורשה, בתוך הקושי, בתוך החושך, אבל הוא זוכר אותנו פה, בארץ ישראל. איזה יהודי גדול! איזה מוח! איזו מחשבה רחבה הייתה לו! איזה לב רחב!

לזכור את אחים שלו היהודים שנמצאים עכשיו רחוק! הרבי עלה בסערה השמימה, הוא נרצח, אבל התפילות שלו ושל היהודים שהתכנסו איתו בגטו ורשה שארץ ישראל לא תיפגע על ידי הגרמנים, התקיימו. והגרמנים נעצרו במצרים, וחזרו אחורה, והפסידו את המלחמה ולא הגיעו לארץ ישראל. ושמרו עלינו בתפילות שלהם. אני מאחל לנו, שלמרות שהגרמנים רצו שלא נזכור את הרבי, שהוא יימחה וייהרג, הוא ומשפחתו, אנחנו זוכרים אותו, וניקח ממנו את התפילה שלו, נלמד ממנו להתפלל בחיות, נלמד ממנו להתפלל בשמחה, נלמד ממנו להתפלל על מי שצריך עזרה בכל מקום שהוא, שיהיה לנו לב להתפלל עליו. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אחינו, אמן.

התמלול והסרטון: מיזם תפילה באהבה · התמלול מובא כלשונו
📚 עוד חומרי לימוד על תפילה – חינם, במאגר הקול החמישי: kol-toda.co.il/search
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה