ילדים יקרים. באתי היום לכסח את העשבים בגינה אצל אמא שלי, ופתאום חשבתי שאני יכול להסביר לכם עם זה את הברכה בתפילת שמונה עשרה. אנחנו מתפללים על הרשעים בתפילת שמונה עשרה: "לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה" (יש כל מיני נוסחים), ובתוך הברכה הזאת, אנחנו מתפללים שה' יעקור וישבר את כל האויבים. לשבר זה הכיסוח הזה, כשאני מכסח אני בעצם שובר את הצמח. מה זה עושה לצמח? הצמח הזה כבר לא יוכל להמשיך, אבל השורש שלו נשאר באדמה.
הפתרון האידיאלי להיפטר מעשבים זה לא לכסח, הפתרון האידיאלי יותר זה לעקור מהשורש. לעקור מהשורש, עכשיו הצמח הזה לא יגדל פה לעולם, נזרוק אותו לפח. אבל זו לא הכוונה בברכה. בברכה אנחנו מתפללים על הרשעים, שהרשעים לא לגמרי ימותו. אנחנו מתפללים, בהתחלה, שהם ישברו, וישאר להם שורש, השורש יוכל להצמיח דברים מחדש, ועכשיו תהיה להם הזדמנות חדשה לתקן. אנחנו לא רוצים את הרשעה שלהם, אנחנו נשבור את הרשעה שלהם, מתפללים שה' ישבור אותה. אבל, את השורש, השורש יכול להצמיח דברים חדשים, צמח חדש, בריא וטוב.
לפעמים, צריך לא לשבור אלא לעקור, כי במקום הזה הם מפריעים, הם עושים רע. אז צריך לקחת אותם, אפשר לשתול אותם במקום אחר, ואולי שם, במקום חדש, הם ילמדו מאנשים אחרים ושם הם יצמחו ויעשו מעשים טובים. לפעמים צריך לכלות אותם, ממש לא להשאיר מהם כלום באיזור הזה, ולפעמים צריך להכניע אותם, שאנחנו נשלוט בהם, הצדיקים, עם ישראל, ישלוט ברשעים, ואז הם אולי יעשו מעשים טובים, אם הם יבינו שעם ישראל הוא זה ששולט עליהם. יש כל מיני אפשרויות איך להשפיע על הרשעים שיהפכו להיות טובים יותר, זו התפילה.
אנחנו מתפללים שה' לפעמים צריך לשבור, לפעמים צריך לעקור ולשים במקום אחר, לפעמים צריך להכניע, לפעמים למגר, לא להשאיר באיזור הזה כלום. אבל בסופו של דבר, אנחנו רוצים שהרשעים יעשו גם הם מעשים טובים, "וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה" או "הָרִשְׁעָה" (יש כל מיני נוסחים), ה' ישבור אותם ויצמח מהם צמח חדש וטוב, שגם הוא יעשה מעשים טובים. להתראות.