אנחנו במסכת אבות, פרק ד' משנה ב'. "בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה". קודם כל, מי זה בן עזאי? ולמה הוא לא נקרא הרב בן עזאי, רבי בן עזאי? אומר רבי יוסף משאש, שאותו בן עזאי היה צנוע מאוד, היה ענוותן גדול מאוד, ולא רצה שיקראו לו הרב, הקפיד על זה מאוד, ולכן כאן לא קראו לו בשם הרב או רבי.
פרשנים אחרים אומרים שאותו בן עזאי היה אמנם חכם גדול, אבל הוא לא הספיק להגיע לשלב של הסמיכה, ונפטר כשהיה עוד צעיר. על כל פנים, אותו בן עזאי בא ואומר במשנה הזאת, שכשאתה מקיים מצווה אחת, דע לך, שאחריה תהיה עוד מצווה אחרת, ותזדמן לך לקיים עוד מצווה, ואחריה עוד מצווה ועוד מצווה, שזה גם השכר של המצווה, עוד מצווה ועוד מצווה. וכשאתה עובר עבירה חלילה, אחריה יהיה עוד עבירה ועוד עבירה ועוד עבירה. ולכן דע לך, כשיש מולך מצווה - תרוץ אחריה.
למה? כי אתה לא רץ רק אחרי מצווה אחת, אתה רץ אחרי כל המצוות שיש אחריה, וכשאתה רואה עבירה - תברח ממנה, אתה לא בורח רק מעבירה אחת, אתה בורח גם מכל העבירות שיבואו גם אחריה. רבי יוסף משאש מסביר על זה משל נפלא, על שני חברים שהלכו בדרך, וראו על צלע הר מן חור קטן, שממנו יוצא חוט בצבע אדום. אומר אחד לחבר שלו: 'מה אתה אומר, בוא ננסה לבדוק, אולי יש שם משהו בחוט הזה, אולי מישהו הסתיר שם איזה משהו'. אומר לו החבר שלו: 'עזוב, בטח זה שום דבר', והתעלם והמשיך ללכת.
אותו חבר התעקש והתחיל לטפס על צלע ההר, וטיפס והתאמץ והזיע, והגיע באמת למקום הגבוה שבו נמצא אותו חוט. התחיל למשוך אותו, וכשהוא מושך אותו בחוזקה, הוא פתאום רואה שמיד אחריו מגיעה גם שרשרת מזהב. הוא ממשיך למשוך, ורואה שאחריה יש גם עוד תכשיטים רבים, ועוד הרבה הרבה דברים שהיו קשורים אחד בתוך השני, והכל בזכות החוט הזה, ככה הוא הרוויח את זה. וככה אומר רבי יוסף משאש, דע לך, כשאתה מקיים מצווה אחת, מיד אחריה יבואו עוד ועוד ועוד ועוד.
אז בעזרת ה', יהי רצון שנזכה כולנו, כל הזמן, לרדוף אחרי מצוות. לא צריך אפילו לרדוף אחרי הרבה מצוות, מספיק לרדוף אחרי מצווה אחת, ומיד המצווה הבאה גם תבוא אחריה בעזרת ה', שנזכה למצוות.