שלום ילדים יקרים. היום נלמד מסכת אבות פרק ד' משנה ו'. רבי יוסי, התנא הקדוש, מלמד אותנו במשנה: "כָּל הַמְּכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת, וְכָל הַמְּחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת". איך מכבדים את התורה? את התורה אנחנו יכולים לכבד בכמה אופנים. ראשית, כשאנחנו לומדים את התורה, מקיימים את המצוות, מתייחסים בכבוד, בצורה מושקעת, וככה אנחנו מראים שאנחנו אוהבים את התורה. שנית, כאשר אנחנו מכבדים תלמידי חכמים, הם לומדי התורה, הרבנים, מורי הדרך שלנו, כך אנחנו מכבדים את התורה, שהרי יש ספר תורה שבארון, ויש ספר תורה מהלך, שהוא תלמיד חכם.
בנוסף, כאשר אנחנו מכבדים את ספרי הקודש, חומשים, תנ"ך, ספרי קודש אחרים, סידור אפילו, בכך אנחנו מכבדים את התורה. ובוא נלמד כמה הלכות מעשיות, איך אפשר לכבד את ספרי הקודש. ראשית, כשאנחנו לומדים בחומש, בנביא, בספר אחר, אפילו בסידור כשמתפללים, אנחנו מתייחסים אליו בכבוד, מניחים אותו בצורה מכובדת, וכשאנחנו מסיימים -סוגרים אותו ונותנים נשיקה לאות כבוד, כמו חבר טוב או אבא או אמא, שאנחנו אוהבים ונותנים להם נשיקה בעת פרידתנו. שנית, דבר מאוד חשוב, כאשר אנחנו משתמשים בספרי הקודש, לזכור שיש להם בית.
ספרי הקודש, יש להם מדף מיוחד, כמו ספרייה שיש להרבה אנשים בבית, וגם אצלנו בכיתה יש מדף מיוחד לסידורים, מדף מיוחד לחומשים. להחזיר אותם בצורה מכובדת. ספר לא צריך להיות זרוק בפינה או מונח בצורה לא מכובדת על כיסא או על ספסל, צריך להחזיר אותו למקום, זה מאוד חשוב. מה לא עושים? לא מנפנפים לרוח בחומש, או אפילו בדף עבודה של דף קודש, או איזה עלון שיש בו פסוקים, לא מזלזלים, אם זה, יש בזה קדושה, ואחרי שאנחנו מסיימים, שמים את זה בגניזה בצורה מכובדת.
וכמובן, אנחנו לא יושבים על ספסל או על כיסא, כמובן לא על שולחן, שיש עליו חומש או ספר קודש אחר. קודם כל מסירים את החומש, ואז יושבים. ואם אפשר לפני ששמים בגניזה, אפשר לשפץ את הסידור, לתקן, אז לפני שאנחנו שמים את זה בגניזה ומוותרים על הספר, ואומרים 'הוא ישן, הוא בלוי, הוא כבר קרוע', אולי אפשר לשפץ אותו, לתקן אותו, להדביק אותו. אבל אני רוצה לספר לכם סיפור על מוישי, שהיה תלמיד בכיתה ד'. הוא לא היה התלמיד הכי חזק בכיתה, הוא לא היה התלמיד הכי חכם בכיתה, הוא לא היה התלמיד הכי מקובל חברתית בכיתה, אבל הייתה לו מצווה אחת שאותה הוא היה מקפיד לעשות כמעט כל יום.
היה לו בקלמר דבק שקוף, שאנחנו קוראים לו - סלוטייפ, נכון. ועם הסלוטייפ הזה הוא היה מתקן חומשים שקצת נקרעו, סידורים, ספרים, אפילו אם היה ילד בכיתה שלו, שהוא ראה שהסידור קצת נקרע, שהחומש קצת נקרע, הוא היה מציע לו מיד לשפץ. לימים גדל מוישי והפך להיות הרב משה, ואת הרב משה הזה כל כך הרבה אנשים כיבדו ואהבו, ושאלו אותו: 'הרב משה, אולי תגיד לנו, במה זכית ככה לכבוד התורה הזה?' אמר להם: 'אני לא יודע,' בענווה, 'אבל אני יכול כן לתת לכם מצווה אחת, שהייתי עושה.
כשהייתי רואה ספר, חומש, סידור קרוע, הייתי מיד טורח לתקן אותו, לא הייתי יכול להשאיר אותו ככה. כל מה שהייתי יכול להציל את הספר, הייתי דואג להציל אותו.' אז ילדים, בפעם הבאה שנראה סידור קרוע או חומש, אנחנו ננסה לתקן אותו, ונחזיר את הספרים למקום בצורה מכובדת. ככה נכבד את ספרי הקודש, את לומדי התורה ואת התורה עצמה, ויתקיים בנו "כָּל הַמְּכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת". הקדוש ברוך הוא ידאג שיחזור אלינו הכבוד חזרה.
וחלילה "כָל הַמְּחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה", כל מי שמזלזל בתורה, "גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת", שלא יצפה שגם בו לא יזלזלו. בעזרת ה' שנזכה לכבוד התורה ושיהיה לכם יום נפלא, להתראות.