בס"ד שלום ילדים. רציתי לספר לכם היום על הכנסת אורחים מיוחדת שזכיתי לה, כשנסעתי לשבת ונתקעתי באמצע הדרך. נסענו מהיישוב שלנו, שהיה בדרום, לשומרון. ובאמצע הדרך, ליד קרית-מלאכי, שעה וחצי לפני שבת, פתאום הגלגל של האוטו התחיל לעשות רעשים מוזרים. עצרנו והבנו שאי-אפשר להמשיך לנסוע. המוסכניק שלנו אמר לנו בטלפון: "אפשר לנסוע כמה קילומטרים לאט, וזהו." למי אני אלך? נזכרתי שלא רחוק מכאן נמצאת הישיבה שלמדתי בה, ישיבת "אור עציון". צלצלתי אל הרב שלי, הרב שמעון לפיד.
אמרתי לו: "הרב, סליחה שאני מתקשר ביום שישי בצהריים. נתקענו פה קרוב, אולי נוכל להיות אצלך בשבת?" הוא אמר לי: "אין בעיה, תבואו." אשתי ביקשה לדבר עם הרבנית. היא אמרה לה: "זה בסדר שאנו באים עם חמישה ילדים?" אמרה הרבנית: "אני לא מבינה מה את שואלת..." "זה בסדר שאנו באים עם חמישה ילדים?" "מה השאלה? תבואו, ברור!" טוב, הגענו. כשהגענו לפתח של הבית, היתה לנו הפתעה. התברר שבדיוק לפני כמה ימים הרבנית ילדה את הבן השש עשרה שלה! היו לה כבר ששה עשר ילדים, וזה הילד הקטנטן הזה - עוד לא היתה לו ברית!
ואנחנו באים להתארח אצלם בבית... ממש התביישנו, אבל הם היו מאושרים! נתנו לנו את החדר של הילדים, הילדים ישנו בסלון... אמרנו לרב: "הרב, אבל זה... לא התכוונו להטריח..." הוא אומר: "להפך! אנחנו לא טרחנו כלום! לא הכנו שום דבר לכבודכם, כי לא ידענו שתבואו. אף אחד לא הסכים להתארח אצלנו, כי יש לנו תינוק שעוד לא עשה ברית. בזכותכם עכשיו זכינו באורחים!" הוא היה מאושר! ואנחנו היינו מאושרים, וראינו מה זו הכנסת אורחים, בכל תנאי, ותמיד תמיד בשמחה. ממש הרגשנו כמו אברהם אבינו שקיבל את המלאכים ביום השלישי למילה. שנזכה תמיד להכניס אורחים בשמחה, בכל מצב! להתראות ילדים!