שלום לכולם. אנחנו נמצאים בפרשת "מָטוֹת". שהדברים יהיו לעילוי נשמת חנן משה בן גדליהו. משה רבינו אוסף את ראשי המטות שהם ראשי השבטים, ומעביר להם את דיני נדר ושבועה כדי שילמדו את בני ישראל. מהי בעצם חומרתם הכל-כך גדולה של נדר ושבועה, שאנחנו צריכים ללמוד עליהם, וכיצד מתירים אותם? יש לנו, לכולנו, נטייה והרגל להתחייב בלי סוף ולהבטיח דברים שאנחנו לא בטוחים שאנחנו יכולים לעשות אותם. לפעמים יוצא לנו: "אני מבטיח לך שאני אבוא לבקר אותך מחר", "אני נשבע לך", "אני נודר לך שכך וכך יהיה", והאלה שרוצים "להדר", נשבעים בילדים שלהם או בהורים שלהם, וכמה שזה אסור וכל-כך חמור.
בספר דברים פרק כ"ג כתוב: "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ". יש חשיבות רבה לקיום הבטחות, במיוחד אם הן נאמרות בתור נדר או שבועה. ובציווי כתוב: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". נדרת? התחייבת, תקיים. ואם לא קיימת, אומר רש"י: חיללת את דבריך. והתלמוד מצטט: "וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא", וזה מוכיח שאם בן אדם מפסיק לנדור - הוא לא חוטא. כלומר, גם אם נדרת וקיימת, אתה עדיין נחשב כחוטא, כי אסור לנדור, בתכלית האיסור.
ומה עושים במקרה שכן נדרנו, נשבענו ולא קיימנו? ואם התחייבנו למצווה או לתרומה או לצדקה, עלינו לקיים זאת מהר כדי שלא נשכח. אבל אם לקחנו על עצמנו דברים שאנחנו לא יכולים לקיים, מכל סיבה שהיא, התלהבנו יותר מדי ונדרנו, או נשבענו מתוך צער או כאב, או אפילו מתוך שמחה, ניתן לבצע התרת נדרים אישית, שאותה עושים בפני רב או תלמיד חכם ועדים, שהם כמו בית דין שמבצע את הליך התרת הנדר לפי ההלכה. בנוסף, כידוע, יש עוד פעמיים בשנה שעושים 'התרת נדרים' לכלל הציבור - פעם אחת בערב ראש השנה, ופעם שנייה בתפילת "כֹּל נִדְרֵי" ביום כיפור.
אז כדאי לנו לזכור להתייחס ברצינות לכל הדברים שיוצאים לנו מהפה, לשקול כל מילה, לדבר בשפה נקייה, נטולת קללות, נדרים ושבועות, ולקיים את כל ההבטחות שלנו, גם אם הבטחנו לילד קטן - לקיים את זה, ולהשתדל להוסיף: "בְּלִי נְדֶר" ו-"בְּעֶזְרָת ה' ", וכך חיינו יהיו קלילים, טהורים וקדושים יותר. ברוכים תהיו, שבת שלום.