שלום ילדים יקרים, שלום ילדים אהובים. אתם יודעים, ילדים יקרים, בכל ליל שבת, כשאנחנו חוזרים מבית הכנסת, לפני הקידוש או אחרי הקידוש, אנחנו מברכים את הילדים. את הבנות אנחנו מברכים שיהיו כמו האמהות, "יְשִׂימֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה", ואת הבנים אנחנו מברכים שיהיו כמו אפרים וכמנשה, "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". למה לא מברכים אותם שיהיו כמו האבות - אברהם, יצחק ויעקב? את התשובה אנחנו מקבלים בפרשת 'וַיְחִ֤י', כאשר יעקב אבינו הזקן מברך את יוסף, ואחר כך הוא מברך את הבנים של יוסף, את אפרים ומנשה, הנכדים שלו.
ואז יוסף מביא את אפרים ומנשה ליד סבא יעקב, ויעקב מברך אותם, אבל הוא מחליף את ידיו, הוא שִׂיכל את ידיו, ומברך אותם בברכה נפלאה: הקראה של הפסוק "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". ברכה נהדרת. יוסף שואל את אבא שלו: 'אבא, למה שמת את יד ימין על ראש אפרים הצעיר, ואת יד שמאל, הפחות חשובה, שמת על ראש מנשה הבכור?' יעקב אומר ליוסף: 'ידעתי בני, ידעתי.
נכון, גם מנשה יהיה שבט חשוב וגדול וטוב, אבל אפרים יגדל ממנו, אפרים יהיה חשוב יותר, כי משבט אפרים ייצא יהושע בן נון, שיהיה ממשיכו של משה רבינו, שגם ילמד תורה לעם ישראל, וגם ינחיל את ארץ ישראל לעם ישראל. הוא יביא אותם אל הארץ, יכבוש אותה וינחיל אותה לעם ישראל. ובזכות יהושע בן נון שמתי את יד ימיני על ראש אפרים הצעיר.' עכשיו יעקב אבינו פחד בליבו שמא אולי אפרים הצעיר יתגאה כי שמתי את יד ימין על ראשו, הוא עלול להתגאות, להגיד 'אני יותר חשוב!' ומנשה אולי עלול להיעלב, ולומר: 'זה לא הוגן, למה זה קרה ככה?
אני הבכור.' אבל זה לא קרה, מנשה שמח גם בשמחתו שלו וגם בשמחתו של אחיו הצעיר, ואפרים לא התגאה. כשראה יעקב אבינו את זה, הוא שמח מאוד והוסיף להם ברכה, ואמר: 'הלוואי שכל עם ישראל יהיו כאלה, שגם מפרגנים לאחרים ושמחים בשמחתם של אחרים, וגם כשמקבלים דבר טוב או איזו חשיבות, לא מתגאים על אחרים, לוקחים את הטוּב שלהם ומעניקים אותו לאחרים. לא בגאווה, לא בשחצנות. הלוואי שכולנו נהיה כאלה.' ולכן הוא הוסיף להם את הברכה, ואמר שכל פעם בליל שבת נברך את הבנים, ונאמר להם: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה".
שגם אנחנו נדע שאם יש לחבר שלי משהו טוב - אני לא אקנא בו. הוא קיבל מתנה חדשה – אני אגיד לו: 'תתחדש, איזה יופי לך!' ואם הוא ניצח אותי במשחק, אני לא אעלב ואגיד: 'זה לא הוגן, למה הוא ניצח אותי?' אני אגיד: 'כל הכבוד לך! איך ניצחת, איזה יופי!' אני אפרגן לו, למה לא? ואם חברה שלך קיבלה שמלה חדשה – תברכי אותה, "איזה יופי של שמלה!" תפרגני לה מילים טובות. שככה תמיד נהיה ביחד, אוהבים זה את זה, מכבדים זה את זה, ונברך ונתברך זה מזה. להתראות!