תלמידים יקרים, ערב שבת שלום. השבת בעזרת ה' אנחנו נקרא בתורה את פרשת "וַיִּקְרָא". אנחנו פותחים חומש חדש, וקוראים את הפרשה הראשונה, פרשת "וַיִּקְרָא". אני רוצה לספר לכם סיפור מיוחד. חכמינו מספרים שיום אחד אגריפס המלך פנה אל הכהן הגדול, ואמר לו: 'תקשיב טוב, מחר אתה לא מקבל קורבן של אף אחד. מחר אני רוצה להביא רק את הקורבנות שלי. אני רוצה להקריב בבית המקדש אלף קורבנות, אלף עולות', ככה אמר אגריפס המלך לכהן הגדול. הכהן הגדול כמובן הסכים, אולי גם לא כל כך הייתה לו ברירה, ואכן למחרת אגריפס המלך הגיע לבית המקדש עם אלף בהמות כדי להקריב אותן לקורבן.
במהלך כל היום עסקו הכהנים בהקרבת הקורבנות שלו, אבל בלילה, כשהוא הלך לישון, הוא חלם חלום, ובחלום אמרו לאגריפס המלך: 'תדע לך שהקורבן של העני שהקריב היום, היה גדול יותר מהקורבן שלך.' הוא התעורר בבהלה, הוא לא הבין: 'מה זאת אומרת, מי זה העני הזה? ובכלל למה הוא הקריב היום, ואיך זה יכול להיות שהקורבן שלו יותר גדול מהקורבן שלי?' הוא חיכה לבוקר, הלך אל הכהן הגדול, ואמר לו: 'מה קרה אתמול? האם הקרבתם קורבן של עני? אני אמרתי לך להקריב רק את הקורבנות שלי'.
אמר לו הכהן הגדול: 'מה אני אעשה, אתמול הגיע לכאן עני עם שני עופות, עם שני בני יונה. הוא בא להקריב אותם קורבן עולה לה'. אני אמרתי לו שהמלך אמר שאי אפשר להקריב היום שום קורבן, רק את הקורבנות שלו, אבל הוא התעקש, הוא כל כך רצה להקריב את הקורבנות. הוא אמר לי: 'כל יום אני בא לבית המקדש ומביא את העופות שלי לקורבן, כל יום אני הולך לצוד, אני צד ארבע יונים, שתיים מהן אני מביא כקורבן, ושתיים אני משתמש אצלי בבית לאכילה של בני המשפחה'.
'לא יכולתי,' אמר הכהן הגדול, 'לעמוד מול הדבר הזה'. אמר לו אגריפס המלך: 'תדע לך, שאמרו לי שהקורבנות שלו גדולים יותר מהקורבן שלי'. איך יכול להיות הדבר הזה? איך שתי ציפורים קטנות הן יותר משמעותיות מאלף בהמות שהביא אגריפס המלך?! ההסבר לדבר הזה כתוב בפרשה שלנו, או יותר נכון רמוז בפרשה שלנו. כאשר התורה מדברת על קורבן מנחה בפרשה שלנו, פרשת "וַיִּקְרָא", היא פותחת במילים "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה". חכמים שמים לב מיד לשינוי בלשון, בדרך כלל כתוב "אָדָם כִּי יַקְרִיב", "וכִּי יַקְרִיב מִכֶּם", פה כתוב "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב".
אומרים חכמים: מי מביא מנחה? מי שאין לו, מי שיש לו רק קצת קמח שהוא יכול להביא קורבן מנחה. בא הקדוש ברוך הוא ואומר על האדם הזה: 'אותו אני רוצה, אני מעלה עליו כאילו הקריב את הנפש שלו. כי העיקר', אומר ריבונו של עולם, 'זה לא משנה אם אתה מביא הרבה או מעט, השאלה היא איפה הלב שלך'. "אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט" אמרו חכמינו, "וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם." לעשות מאהבה, לעשות מהלב. כשאדם מביא את הקורבן שלו מהלב, זה רצוי לפני ה' אפילו יותר מאלף עולות.
תלמידים יקרים, שנזכה כולנו להתקרב לה' באהבה, שנעבוד אותו בלב שלם ושמח. שנזכה לעבוד את ה' לאורך ימים טובים, בשמחה ובטוב לבב. שבת שלום!