807 מנחם ציון ובונה ירושלים שלום לכולם! בתשעה באב בתפילת המנחה, אנחנו מוסיפים ברכה מיוחדת: "נַחֵם ה' אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֵת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת הָעִיר הָאֲבֵלָה וְהַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה". ברכה ארוכה שמתארת את החיסרון הגדול שיש בירושלים. והברכה מסיימת במילים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם". אז האמת היא, שרק לפני כמה חודשים, ביום ירושלים, שמחנו מאוד, אמרנו הלל, רקדנו, שרנו, התרגשנו לכבוד איחודה של העיר, לכבוד שחרור העיר העתיקה והר הבית, 'הר הבית בידינו'.
והנה, רק עוברים כמה חודשים ואנחנו אבלים, ועצובים ובוכים על ירושלים האבלה, והשוממה והבזויה. איך זה מסתדר?? אז האמת היא, שלמדתי מרבותיי שיש שני צדדים: יש חלק אחד שאנחנו שמחים בו: על גאולת ירושלים, על שחרורה, על איחודה של העיר. אבל יש חלק גדול שחסר - המקדש!! וכשמקדש חסר, לפעמים זה מרגיש כאילו הכל חסר! כשמקדש חסר, כשאין עבודת קרבנות, ואין כהן גדול, ואין מלך ישראל, וחלק גדול מאוד מהמצוות שלנו חסרות, וחלק כל כך מרכזי בקשר לקדוש ברוך הוא, לריבונו של עולם, לקרבה אליו, לדבקות בו, כל כך חסר – אז אנחנו אבלים.
אנחנו שמחים על ירושלים ומתפללים ומבקשים על המקדש, על הגאולה השלמה. והאמת היא, שגם בירושלים עצמה, יש חלקים שאנחנו מאוד מודים עליהם, אבל יש חלקים שחסרים. יש שכונות בירושלים שיהודים לא יכולים להסתובב שם בקלות ובבטחה. הר הבית הוא מקום שהוא נתון לשליטה של עם ישראל, אבל יש עליו חילול ה' נורא בכך שהרבה מאוד אנשים, גויים ויהודים, מסתובבים בו במקומות שאסור להסתובב. יש חיסרון! תשעה באב זה היום שבו אנחנו מתאבלים על החיסרון, ומתפללים ומבקשים מה' שימלא אותו.
אז בתפילת המנחה של תשעה באב נברך כולנו: "...מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם". נבקש מה' נחמה לעם ישראל, נחמה לירושלים, נחמה למקדש!