שלום לכם תלמידים יקרים! היום אני רוצה לדבר על ברכת "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת". יש לנו שש ברכות. הברכה הראשונה - "הָמוֹצִיא", אנחנו לא ניגע בה היום, היא ברכת הסעודה, על הלחם, אותה אנחנו נניח בצד. גם את שאר הברכות שאנחנו זוכרים על ידי הסדר של מג"ע א"ש: מ' - מזונות, ג' - גפן, ע' - עץ, א' - אדמה, ש' - שהכל, את ארבע הברכות האחרונות, נשים רגע בצד. ברכת "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", היא הברכה שאנחנו מברכים על אוכל, שהוא מורכב כחלק עיקרי מחמשת מיני דגן.
בעצם, כשאנחנו מבינים שעיקר המאכל של האדם הוא חמשת מיני דגן, הוא הקמח שעושים מכל הדגנים, אז אנחנו בעצם משבחים את הקדוש ברוך הוא על זה שאנחנו זוכים לקחת משהו שגדל באדמה, ולהפוך אותו למשהו יותר משובח. אנחנו לוקחים את הקמח, אנחנו טוחנים אותו. סליחה, את החיטה, טוחנים אותה לקמח, הופכים אותה למשהו שאני לא יכול לאכול אותו, אבל על ידי זה שאני עכשיו מכין מזה עוגה, עוגיות, בייגלה, רוגלך.. לא יודע, כל מיני דברים שאנחנו יכולים אחר כך לשבוע מהם.
אנחנו זוכים בעצם להגיד תודה לקדוש ברוך הוא שהוא נתן בנו גם דעת, לקחת דבר שהיה משהו אחד, ולהפוך אותו למשהו יותר משובח, משהו יותר עליון, משהו שהוא הופך להיות עיקר האוכל של האדם. עיקר הדבר המזין, שאדם ניזון ממנו, שאדם שבע ממנו, הוא חמשת מיני דגן. ולכן כשאנחנו נברך את ברכת "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", אנחנו בעצם משבחים את הקדוש ברוך הוא: "הקדוש ברוך הוא - תודה רבה! תודה שנתת לנו אוכל טעים, אוכל מזין, אוכל שאנחנו שבעים ממנו.
ואוכל כזה שאנחנו קיבלנו ממך, הקדוש ברוך הוא, דעת לקחת משהו אחד ולהפוך אותו למשהו הרבה יותר טוב". אז פעם הבאה שאנחנו נברך: "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", אנחנו נעצור רגע, ונחשוב על כל התהליך שהאוכל שלנו עבר - מהחיטה שצמחה באדמה, את הקמח, ואחר כך את האוכל שיצרנו מהקמח הזה, שהוא הפך להיות עיקר האוכל של האדם. המזון, שהוא המזין אותנו, שהוא גורם לנו להיות שבעים, עליו אנחנו נודה לקדוש ברוך הוא: "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת".