שלום שלום, ילדים אהובים ומתוקים. אתם יודעים שבחג החנוכה, כולנו נזכרים בגדולה של עם ישראל. נזכרים במכבים, החשמונאים, איך הם היו מסוגלים להילחם נגד אימפריה ענקית של היוונים בחמישה קרבות, ואז כשהם מגיעים לירושלים הם רואים את המקדש חרב, את המקדש מחולל. הם מפרקים את אבני המזבח שהקריבו עליו חזיר ובונים מזבח חדש עם אבנים שלמות, ובונים מנורה משיפודים של ברזל. מה? איך אתם בונים משיפודים של ברזל? צריך מנורת זהב. נכון, אבל לפי ההלכה, אם אין מנורת זהב, אפילו מנורת שיפודים כשרה.
מה אנחנו יכולים ללמוד מהמכבים? שהם עשו את כל מה שהם יכולים כדי לחדש את האור של בית המקדש בירושלים. גם אנחנו צריכים כמו בימים ההם, גם בזמן הזה, לעשות את כל מה שאנחנו יכולים כדי לקדם את בניין בית המקדש: ללמוד על נושא בית המקדש, ללמוד ב'מסכת תמיד', 'מסכת מידות', להתפלל על זה מעומק הלב, שהרי כשאנחנו אומרים "וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ'', לזכור שזה לא רק סיפור של פעם, זה סיפור שגם אנחנו צריכים לזכות אליו.
בעזרת ה', אני מברך אתכם ילדים צדיקים, ביחד נתפלל שנזכה לראות את המנורה לא רק ברחבת 'החורבה' אלא במקום שלה, בהיכל, כמו בימים ההם, גם בזמן הזה. "יבְרַכְכֶם ה' מִצִּיּוֹן", ברוכים תהיו.