שלום ילדים מתוקים. אני רוצה ללמוד איתכם היום על נקודה לכאורה מאוד פשוטה, נקודה בנימוסין. כשמישהו עושה לך משהו, אתה צריך להגיד לו תודה. כשההורים משקיעים ועוזרים לנו במשהו, צריך להגיד תודה. כשחבר מביא לך אפילו כוס מים, צריך להגיד תודה. אז זה נראה לנו ברור, וודאי, אדם מנומס צריך להגיד תודה, אבל זה הרבה יותר מזה. כשאדם לומד להגיד תודה, זה לא רק שהוא נהיה אדם מנומס, הוא פתאום שם לב: רגע, רגע, החבר שלי - מגיעה לו תודה, לא רק בגלל שהוא הביא לי כוס מים, מגיעה לו תודה בגלל שהוא חבר שלי, בגלל שהוא רגיש אליי, אז אני יכול להגיד לו עוד פעם תודה, ועוד פעם תודה.
ההורים שלי - כמה תודה אני צריך להגיד להם! כשאדם לומד להגיד תודה, הוא לאט לאט רואה את כל הטוב שיש מסביבו, והוא רואה לאט לאט גם את הטוב שהקדוש ברוך הוא עושה לנו. בפרשת יתרו אנחנו לומדים מיתרו דבר מופלא, מאוד מאוד בסיסי, אבל מאוד עמוק. אומר יתרו, אחרי שהוא שמע על כל מה שהקדוש ברוך הוא עשה לעם ישראל: "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה". בא יתרו ואומר: צריך לברך, להודות.
כשמברכים ומודים, פתאום רואים את הקדוש ברוך הוא בכל מקום, בכל פרח שצומח, בכל רגע ביום יום שלנו, שאנחנו בריאים, שאנחנו עושים את מה שאנחנו רוצים, ואז אנחנו מתמלאים באמירת תודה לריבונו של עולם, וזה להיות אדם שיודע להיות עם הכרת טובה והכרת אמת לריבונו של עולם. ברוכים תהיו.