שלום ילדים, היום נדבר על אחד הפיוטים היותר ידועים, בשם 'דרור יקרא'. פיוט שנכתב לפני יותר מאלף שנה על ידי פייטן בשם דונש. הוא חי בספרד בתקופת ימי הביניים, תקופה שעם ישראל מאוד פרח בספרד, והוא כותב פיוט והוא חותם את השם שלו. אם תסתכלו בזמירון או באיפה שהפיוט כתוב, אתם תראו שראשי התיבות - אות ראשונה מתחילה בד', אחר כך ו', אחר כך נ' ואחר כך ש', כדי באמת שיזכרו שזה האיש שכתב את הפיוט. אנחנו עכשיו ניכנס פנימה אל תוך הפיוט, בעצם מה רוצה דונש להגיד לנו בפיוט הזה.
אז קודם כל, לפי השם שלו אפשר לראות 'דרור יקרא'. את הפיוט הזה שרו יהודים בזמן של הגלות, בזמן של קושי, שבא להגיד להם "דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן וּלְבַת", גם בזמן הכי קשה, שהגויים מסביב מציקים לנו ומתייחסים אלינו לא יפה, אנחנו בשבת יוצאים לדרור, אנחנו יוצאים לחופשי. לובשים בגדים יפים, אוכלים סעודת שבת, שרים ביחד. אנחנו כמו מלכים, למרות שכל ימי השבוע מאוד מאוד קשה לנו. אז בשבת יש דרור, "דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן וּלְבַת", והקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, הוא נוצר אותנו, "וְיִנְצָרְכֶם כְּמוֹ בָבַת", כמו בבת העין, כמו העין שלנו ששומרים אותה - ככה הקדוש ברוך הוא שומר אותנו.
"נְעִים שִׁמְכֶם", השם שלכם יהיה נעים, "וְלֹא יֻשְׁבַּת", לא יקרה חלילה איזשהו דבר שיגרום לצער או לקושי, "שְׁבוּ נוּחוּ בְּיוֹם שַׁבָּת", זה הבית הראשון. בשבת אנחנו לא עסוקים ביום יום, בלעבוד, בללמוד ולהתפרנס, אלא בדברים החשובים באמת. ואחד הדברים החשובים באמת זה שייבנה לנו בית המקדש, אנחנו כל כך מחכים, ולכן אנחנו אומרים "דְּרֹשׁ נָוִי וְאוּלָמִי", הנווה והאולם אלו כינויים לבית המקדש, "וְאוֹת יֶשַׁע עֲשֵׂה עִמִּי", תעשה איתנו ישועה, תן לנו ישועה.
"נְטַע שׂוֹרֵק בְּתוֹךְ כַּרְמִי", עם ישראל נמשל לזן של ענבים, שורק זה זן של ענבים אדומים, משובחים, אז תטע את עם ישראל, תביא אותו לארץ ישראל, "שְׁעֵה שַׁוְעַת בְּנֵי עַמִּי", תשמע לצעקה, לכאב, לקושי של עם ישראל שמחכה לישועה. "דְּרוֹךְ פּוּרָה", אנחנו פונים בבקשה לקדוש ברוך הוא שיעשה דין עם מי שמציק לנו, אז שידרוך את פורה "בְּתוֹךְ בָּצְרָה", את אדום, את בבל, את מי שמציק לנו - שינתוץ אותם, "וְגַם בָּבֶל אֲשֶׁר גָּבְרָה", לפי נוסח, או גם אדום, תלוי איפה נמצאים...
"נְתֹץ צָרַי בְּאַף עֶבְרָה שְׁמַע קוֹלִי בְּיוֹם אֶקְרָא", יש פה בקשה לישועה, הקדוש ברוך הוא, תושיע אותנו ותביא אותנו לארץ ישראל. "אֱלֹהִים תֵּן בַּמִּדְבָּר הַר, הֲדַס שִׁטָּה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר", תפריח את השממה. הנביאים התנבאו על זה שבזמן הגאולה ארץ ישראל תשוב ותפרח, וזה מה שהפייטן דונש אומר, אנחנו רוצים לראות את הפריחה של ההדס, השיטה, ברוש… "וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר", לאותם אנשים שנזהרים לשמור את השבת, תיתן להם כמו "מֵי הנָהָר", תן להם שלום, תן להם שמחה, תן להם רווחה.
שוב אנחנו חוזרים לבקשה לעשות דין עם האויבים, "הֲדוֹךְ", תדוך, תכתוש את הקמים, את מי שמציק לנו, את מי שאורב לנו, מי שעושה לנו טרור, מי שמפריע לנו "חַי אֵל קַנָּא", הקדוש ברוך הוא הוא נוקם במי שפוגע בעם ישראל. "בְּמוֹג לֵבָב וּבִמְגִנָּה", שהלב שלהם יימוג, שהם יהיו בפחד ואנחנו נרחיב את הפה, אנחנו נשמח, "נַרְחִיב פֶּה וּנְמַלֶּאנָה", כמו שאנחנו אומרים בשיר המעלות - אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ"... "לְשׁוֹנֵנוּ לְךָ רִנָּה", אנחנו נרנן על זה שאנחנו נראה את הישועה, שבעזרת ה' תקרא גאולה שלמה.
ועכשיו דונש פונה אלינו ואומר 'מה העיקר של השבת? זה להתרכז בלימוד תורה'. בסעודות השבת אנחנו אומרים דברי תורה, אנחנו רוצים להיפתח לעוד ועוד רעיונות, והוא פונה אלינו ואומר "דְעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ וְהִיא כֶתֶר לְרֹאשֶׁךָ", מה הכתר שלנו? זה כתר התורה, "נְצֹר מִצְוַת קְדֹשֶׁךָ שְׁמֹר שַׁבַּת קְדֹשֶׁךָ. הפנייה היא אלינו, שבשבת להתרכז בדברים החשובים באמת, ללמוד על השבת, ללמוד על בית המקדש, ובזמן המיוחד הזה של השבת לצאת לדרור, לצאת לחופשי, לקבל את המתנה היקרה הזאת ששבת שמה.
ובזכות השבת הזו, אנחנו יודעים שאם בני ישראל שומרים שתי שבתות - מיד נגאלים. שנזכה לגאולה שלמה ולבשורות טובות בקרוב. שיהיה יום טוב ומבורך.