שלום טוביה!
- שלום אבא. שלום לכל הילדים המתוקים. אנחנו היום נלמד על אחד הדברים הכי חשובים בתפילת העמידה, תפילת שמונה עשרה, על כוונה בתפילה.
- אבל אבא מה הכוונה - 'כוונה'? מה הכוונה 'כוונה'? כוונה זה להבין את המילים של התפילה. דרך הכוונה אנחנו מתחברים אל המשמעות של התפילה, אל הקדוש ברוך הוא, נפגשים עם הקדוש ברוך הוא, ותדע לך טוביה, זה ההרגשה הכי נפלאה, הכי מתוקה שיש בעולם, כשאדם מכוון בתפילה ומרגיש את הקדוש ברוך הוא ממש איתו.
צריך לדעת שגם מי שלא מכוון, וזה קורה לכולנו, אבל הוא משתדל ומתאמץ לפתוח את הסידור בכיתה, לבוא לבית הכנסת, גם אם הוא לא הצליח לכוון, גם לזה יש ערך. אבל כמובן כמובן שכשאדם מכוון בתפילה, וממש מרגיש את המפגש הזה בתפילה עם הקדוש ברוך הוא, זה דבר... יש לזה ערך שלא יסולא בפז, ערך עצום שבכלל אי אפשר למדוד אותו.
- אבל אבא, קשה לי לכוון בכל תפילת עמידה! אתה צודק, באמת במיוחד לילדים, זה קשה. תשע עשרה ברכות, לכוון בכל הברכות, זה באמת קשה.
מה שאני מציע לך, וגם לכם ילדים, מי שממש קשה לו לכוון בכל הברכות, לקחת לפחות שתי ברכות. שתי ברכות שבהן אתה אומר לעצמך 'אני בברכות האלה משקיע, מרכז את כל המאמצים, כדי לכוון לפחות בשתי הברכות הללו.' ברכה ראשונה שחז''ל מצביעים עליה, חז''ל אומרים שהיא הברכה הכי חשובה, זו ברכת 'אבות', הברכה הראשונה בתפילה, לפחות בה לעשות מאמץ. ''בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב...'', לפחות בברכת הזאת עד סופה לכוון.
והברכה השנייה שממש ממש ממש הפוסקים אומרים שממש חשוב לכוון בה, זו ברכת 'מודים'- ''מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ'', להודות לקדוש ברוך הוא על כל הטוב, החסד האין סופי שהוא נותן לנו ומשפיע עלינו כל הזמן וכל הזמן. לפחות בשתי הברכות הללו לעשות מאמץ גדול לכוון, בשאר הברכות לנסות לעשות מאמץ, להשתדל. מה שאתה מצליח - אשריך, כל הכבוד! מה שלא - לפחות משתי הברכות האלו. בסדר, טוביה? תודה רבה ילדים, תודה לך טוביה, להתראות.