שלום לכל הילדים היקרים, בוקר טוב וברוכים הבאים! היום אני רוצה לספר לכם סיפור על גאון, אבל לא סתם גאון, על גאון אמיתי. אומנם הגאון הזה לא חי בתקופת הגאונים שהייתה לאחר תקופת האמוראים, אבל הוא נקרא בפי כולם "הגאון", או יותר נכון בשמו המלא הגר"א או הגאון רבי אליהו מווילנא. הגר"א – הגאון מווילנא, חי לפני כמאתיים וחמישים שנה, והוא נפטר בי"ט בתשרי תקנ"ח. הוא היה ממש גאון - בתלמוד, במקרא, במשנה, בהלכה, בקבלה ובכל מקצועות התורה.
לא בחינם כינו אותו 'החסיד'. הוא היה מאוד מאוד מאוד אוהב את ארץ ישראל, אוהב את המצוות. הוא אומנם בעצמו לא הצליח לעלות לארץ ישראל, אבל הוא שלח את תלמידיו, והם עלו בעליה מפוארת שחיזקה את יישוב ארץ ישראל. הגאון מווילנא נהג לומר שיש שתי מצוות שאדם נכנס איתן עם כל הגוף: מצוות סוכה ומצוות ארץ ישראל. עצם זה שאדם נמצא בארץ ישראל - הוא נמצא עם כל הגוף, ועצם זה שאדם נמצא בסוכה - הוא נמצא עם כל הגוף. אספר לכם סיפור. הגאון מווילנא, כפי שאמרנו, מאוד אהב את המצוות, וכך מסופר עליו.
לפני פטירתו, אחז הגאון מווילנא את הציציות שהיו עליו והתחיל לבכות בכי תמרורים. תלמידיו, שהיו לידו, שואלים אותו: "הרב, למה אתה בוכה? מה קרה?" עונה להם הגאון מווילנא: "תראו, כאן בעולם הזה, בכמה פרוטות, בכמה שקלים, אני יכול לקנות ציצית, ובכל רגע ורגע לקיים מצוות שעליהן אני אקבל שכר לאין ערוך, אבל לאחר מאה ועשרים (הוא ממש היה סמוך לפטירתו) כבר לא אוכל לקיים את המצוות האלה בכזו קלות". כך הוא רצה להעביר את המסר עד כמה חשובות המצוות וכמה חשובה מצוות הציצית.
לגר"א היה בית כנסת מיוחד, אף אחד לא ישב במקומו גם לאחר פטירתו. לאחר שהוא נפטר יצא סידור שנקרא 'נוסח הגר"א', והוא נקרא כך בשל ההערות המדויקות שכתב הגר"א לנוסח התפילה. שנזכה להיות חסידים וצדיקים ונלך בדרכו של הגר"א. להתראות לכולם!