אההה, אח. אוי, מה זה? איפה אני? כיסא, מה? בחדר תפילותיי. מה זה, נרדמתי כאן על הכיסא כל הלילה? אוי ואבוי! היי, שלום, אני נרדמתי כל הלילה על הכיסא, אני לא מאמין. וואו, נתפס לי הגב. עוד מעט תפילת שחרית, אני חייב מהר מהר להתארגן. אממ... נטלה, אני צריך נטלה. נטלה, איפה שמתי את הנטלה? נטלה, איפה הנטלה? נטלה, איפה שמתי את הנטלה? יש לכם אולי נטלה? אני צריך נטלה. יש, תודה רבה! נטילת ידיים אני צריך, יופי, יופי, תודה רבה. מגבת?
יש לכם גם מגבת? אני צריך מגבת. יש, תודה! בסדר גמור, עכשיו... משחת שיניים ומברשת שיניים. איפה המברשת שלי? יש לכם אולי מברשת שיניים? חדשה אבל, אני צריך מברשת. יש, תודה! יופי! ברוך ה', ברוך ה', זהו, אני מאורגן. רגע, אני אמרתי "מוֹדֶה אֲנִי"? אני לא זוכר אם כשהתעוררתי אמרתי "מוֹדֶה אֲנִי". אמרתי? טוב, אני אומר עכשיו. ''מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ''.
וגם לא נראה לי שאמרתי לכם שלום כמו שצריך, בוקר כל כך לחוץ, אבל אם כבר הגעתם לחדר תפילותיי, מה דעתכם שנלמד ביחד משהו על התפילה? אולי על "מוֹדֶה אֲנִי", רוצים? אז בואו ניכנס לתוך הסידור ונלמד ביחד על "מוֹדֶה אֲנִי". יש עוד זמן עד תפילת שחרית, אני אספיק, אז נזכה ביחד ללמוד משהו על "מוֹדֶה אֲנִי". בואו נפתח את הסידור… הנה, "מוֹדֶה אֲנִי". נניח אותו על הסטנדר ונאמר ביחד...תפילותיי, זוכרים? אז בואו נעשה את זה, יחד איתי: תפילותיי!
וואו, הנה, הצלחנו, נכנסנו לתוך הסידור, והגענו אל "מוֹדֶה אֲנִי". בואו נקרא את זה. ''מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ''. אתם יודעים, עכשיו כשאני רואה את זה יותר מקרוב, זה נראה לי קצת מוזר. מה זאת אומרת "מוֹדֶה אֲנִי"? אני מודה, אפשר לתקן את זה. את ה"אֲנִי" ניקח למטה ואת ה"מוֹדֶה" הצידה, "אֲנִי" בתחילת המשפט, ועכשיו, עכשיו זה נראה יותר טוב. "אֲנִי מוֹדֶה לְפָנֶֽיךָ", ככה אנחנו גם רגילים לדבר.
זה השתנה, חזר שוב לכמו שהיה מקודם! אסור. מה זה, מי זה אמר את זה? זה אתם? אתם אמרתם? חס ושלום. מה זה, מי זה? זה אני, הסידור. הסידור? מה, ממתי סידור מדבר? וממתי אפשר להיכנס לתוך הסידור? כל זה קורה רק בחדר שלך. אהה נכון. סידור מדבר! למה התכוונת כשאמרת אסור? אסור לשנות את המילים שכתובות בסידור, המילים נכתבו בידי חכמים ונביאים, והכל מדויק. מה? אבל, אבל ''מוֹדֶה אֲנִי'' זה נראה קצת הפוך, צריך להיות כתוב ''אֲנִי מוֹדֶה''. אולי זה נשמע לך כך, כי צורת הכתיבה של התפילות והבקשות שמופיעות בי ובשאר הסידורים היא לא תמיד דומה לצורת הדיבור שאתם רגילים לדבר.
התפילות נכתבו לפני המון שנים, אבל כמו שהן היו חשובות ומדויקות פעם, כך הן חשובות ומדויקות גם היום. אז מה, משאירים את זה ככה, ''מוֹדֶה אֲנִי''? אתה יודע, הסתכלתי עליך כשרצת בחדר והתארגנת. כן, כן, היית לחוץ מיד כשקמת. אמרת כל הזמן "אני צריך", "אני צריך". התחלת את היום שלך במילה "אני", כמעט ושכחת לומר ''מוֹדֶה אֲנִי''. זה כתוב מאחוריך, בשורה למעלה. כשיהודי מתחיל את היום שלו, הוא מתחיל אותו במילה ''מוֹדֶה'', ורק אחר כך הוא אומר ''אֲנִי''.
קודם כל הוא מודה לקדוש ברוך הוא שהחזיר לו את הנשמה, זו המילה הראשונה שצריכה להיות כל יום בחייו של יהודי. הוא מוֹדֶה, להודות. וואו, אף פעם לא חשבתי על זה ככה, זה מדהים! אתה יודע מה עוד מדהים? מה? שכשאתה מודה לקדוש ברוך הוא אתה זוכה גם לשמור על עצמך. לשמור על עצמי? איך? אנשי המדע גילו שכשהאדם מתעורר מהשינה, הוא צריך לשבת ולהמתין 12 שניות לפחות לפני שהוא עומד, כך מאפשרים ללב לעבור בקלות יותר ממצב שכיבה למצב עמידה. אבל איך זה קשור ל"מוֹדֶה אֲנִי"?
קשור מאוד. כתוב בספרי ההלכה שכשיהודי קם בבוקר, הוא לא עומד מיד על הרגליים, הוא יושב על המיטה ואומר ''מוֹדֶה אֲנִי''. אבל אמרו שצריך לספור 12 שניות. וכמה מילים יש ב''מוֹדֶה אֲנִי''? אתה יכול לספור. לספור? בואו נספור ביחד. ''מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּים. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ''. שתים עשרה!! 12 מילים, בדיוק כמו 12 השניות. כמה טוב ה'! גם כשאני עסוק כל כך בלהודות לו הוא שומר ומגן עליי.
תודה ה' יתברך, אני מאמין בך ואוהב אותך כל כך, ''רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ''. וגם ה' יתברך אוהב אותך מאוד, הוא מאמין בך. זה מרומז במילים ''רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ'', ה' מאמין בך שתצליח. קיבלת עוד יום במתנה, צא לדרך ותשמח את ה' יתברך. תתחיל בתפילת שחרית. כן, כן. ואני אקח אותך איתי, תודה רבה על הלימוד המיוחד. בשמחה רבה. להתראות. כל טוב! בואו, נצא מהסידור ונחזור חזרה לחדר. תעזרו לי, תפילותיי! וואו! איזו חוויה מיוחדת, איזה לימוד מיוחד.
מה, הסידור דיבר איתי? וואו, הגיע הזמן, הגיע הזמן ללכת ולהתפלל תפילת שחרית. רק רגע, רק רגע. יופי, עכשיו אני מוכן. סידור, תפילין וטלית. עכשיו אני מוכן ללכת להתפלל תפילת שחרית ולהודות לקדוש ברוך הוא שנתן לי עוד יום במתנה, בדיוק כמו שאנחנו צריכים לומר ''מוֹדֶה אֲנִי'' בבוקר מיד כשקמים. אז בואו נזכור, לפני ששותים שוקו או מתארגנים, אומרים לקדוש ברוך הוא תודה, מתחילים את היום בהודאה, ''מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ''. טוב, אני הולך לתפילה, תודה רבה שהצטרפתם ללימוד ביחד איתי. להתראות, להתראות לכם.