''מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ''. ''מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ''. איזו דרך נפלאה לפתוח את הבוקר. תלמידים יקרים, אני חייב לספר לכם סיפור. לפני מספר שנים, בארצות הברית, בחוץ לארץ, התקיים כנס ענק בתחום הרפואה, פרופסורים ורופאים חשובים מאוד. באותו כנס, קמה ודיברה פרופסור בשם מקמרון. היא אמרה שיש תופעה שכשאנשים קמים בבוקר באופן מיידי ממצב של שכיבה למצב של עמידה, זה פוגע בגוף האדם.
ואחרי מחקר של שנים, היא אומרת, ועבודה רבה, היא הגיעה למסקנה שכשאדם קם בבוקר, לא מיד יקום ממצב של שכיבה למצב של עמידה, אלא ישב על המיטה ויספור עד שתים עשרה, ובכך הוא ימנע נזק לגוף האדם. כל הקהל שמע את זה, ומיד כולם מחאו כפיים והתלהבו מתוצאות המחקר. באותו מעמד, באותו כנס, היה פרופסור יהודי, שהוא ככה הצביע וביקש את רשות הדיבור. הוא קם ופתח בשבח הפרופסור שגילתה והביאה תרומה גדולה לעולם ולבני האדם. אך הוא אמר: ''תדעו לכם שהתוצאות הן לא חדשות.
אני יהודי, ואצלנו ביהדות יש מנהג בן אלפי שנים, שכאשר אנחנו קמים בבוקר, כל יהודי כאשר הוא קם בבוקר, הוא פותח באמירת ''מוֹדֶה אֲנִי'' עוד כשהוא יושב על המיטה. התפילה הזאת היא תפילת שבח לקדוש ברוך הוא על כך שזכינו להתעורר בריאים ושלמים. והתפילה הולכת כך: ''מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ''. בדיוק שתים עשרה מילים. בדיוק שתים עשרה שניות. הקהל היה המום מדבריו של הפרופסור.
כולם השתוממו, ומחאו כפיים אדירות והתלהבו מדבריו. תלמידים יקרים, ראו עד כמה תורתנו היא תורת אמת, תורת חיים, ומה החשיבות של אמירת 'מוֹדֶה אֲנִי' בכל בוקר.