0347 הנס של הרב זאב לוין ממשחררי הכותל שלום ילדים יקרים! קודם כל אני רוצה להגיד לכם מאיפה התחיל הקשר שלי לירושלים. בגיל אחת עשרה נסעתי ברכבת לבקר קרובי משפחה בירושלים, זו פעם ראשונה שהגעתי לעיר. ירדתי בתחנת הרכבת ואני רואה את העיר העתיקה, את החומה, אי אפשר להתקרב אליה, אפשר לראות אותה רק מתחנת הרכבת. הכל מלא עם גדרי תיל, אין שום אפשרות להגיע פנימה. זאת חוויה קשה מאוד, כי אדם בתור ילד, רוצה להגיע לירושלים, לראות את הכותל, לפחות אין לנו בית מקדש, לפחות לראות את הכותל, אבל זה בלתי אפשרי, כי הכל סגור ומסוגר.
זכיתי בסוף שבמלחמת ששת הימים, במסגרת שירותי בצנחנים, הוטלה עלינו המשימה לשחרר את ירושלים ואת העיר העתיקה. אני כמובן לקחתי במסגרת הציוד שלי, היה לנו ציוד אישי בתרמיל הגב, הייתה לנו תחמושת, כמובן, מסביב וגם בתרמיל, אבל לי היה חשוב עוד תחמושת – הסידור והתפילין! אבל איך לוקחים סידור בתרמיל שלא ייפגע? אז שמתי בתוך הקופסא הזאת, שהיא קופסא ריקה של כדורים, לקחתי אותה, בעצם קופסא שזורקים אותה, שמתי למטה את התפילין ועליהם את הסידור.
הסידור הזה קיבלתי לבר מצווה, קיבלתי ממשפחה במושב. בסידור כתוב, אני לא בטוח שתוכלו לראות: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי", על כריכת הסידור, וככה הלכתי למלחמה כאשר הכל על הגב שלי. כאשר הגענו ליד חומת העיר העתיקה, ירו עליי צלפים מכל הכיוונים, לא רק עליי, על כולנו. ואיכשהו הרגשתי שכדור כאילו פוגע בי ונעלם. שמחתי שהיה לי את הנס, אבל לא ידעתי עדיין עד כמה הנס הוא גדול. הגענו בסוף למוזיאון רוקפלר, שזה היה תחנת המעבר שלנו, פתחתי את התרמיל ואני פתאום רואה, ראיתי בתרמיל שיש בו חור של כדור, של כניסה ויציאה.
אחר כך אני מסתכל בפנים אני רואה את הקופסא של התפילין והסידור, ואני רואה את הכדור שנכנס מכאן, כאן רואים את הכניסה, ויצא מכאן. נשים לב שהקופסא הייתה בצורה כזאת, כאן הגב שלי והקופסא מאחור. הכדור בעצם היה מכוון לגב שלי. ואז מתברר שהוא חצה את הסידור, עבר, נכנס לכאן לסידור, יצא מכאן ב"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם", נעצר בעצם באמצע הסידור וכך הוא שינה כיוון, ובמקום לפגוע בגב שלי הוא יצא החוצה. שינה כיוון ויצא החוצה. זה נס מיוחד שבכלל כל הצנחנים שהיו אז, כולם דיברו על הנס הזה, והרבה מעבר לזה.
היה עיתונאי שקראו לו אלי לנדאו, שהוא בעצם היה כתב של "במחנה", היה אז עיתון "במחנה", שסקר את כל המלחמה. הוא הסתכל, הוא היה מזועזע כשראה את זה, הוא אומר: אני מתחיל עכשיו להאמין בניסים. הוא אף פעם לא היה שומר מצוות, אבל אחרי שהוא ראה את זה הוא אמר: מעכשיו אני מאמין שיש ניסים בעולם. זה באמת סיפור מאוד מיוחד שמלווה אותי כל החיים, ותמיד אני נזכר בו במיוחד ביום ירושלים, אבל כמובן, זה דבר שמלווה אותי יום יום, כי בסופו של דבר, היחס שלי מאז לסידור הוא הרבה יותר רגשי מאשר היה קודם, שהתפללנו כמו שצריך והכל, אבל בכל זאת זה הוסיף המון לרגש לנושא הסידור.
אז מקווה שנתתי לכם איזו תמונה חשובה בנושא הזה, ושגם אתם תתחילו להתייחס בצורה מאוד מעמיקה, ותראו עד כמה הסידור הזה יש לו משמעות, ועד כמה הוא יכול להציל אותנו גם בשעת סכנה.