בוקר טוב ילדים מתוקים, בוקר טוב תלמידות מתוקות. לכל אחד בבית יש איזשהו חפץ מהסבא, מהסבתא, איזשהו משהו שהמשפחה מאוד קשורה אליו. אני רוצה לספר לכם היום על משהו שעובר אצלנו במשפחה מדור לדור, ואנחנו מאוד קשורים ואוהבים אותו. רוצים לדעת? בבקשה: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה"... ארון קודש, בתוך הבית, ובתוך הארון קודש: ספר תורה, מיוחד, עתיק, בן מאה שנה. הנה הסיפור של הספר: כתר, פעמונים ומחזיקים את זה על צד ימין.
סבא של סבא שלי, לפני מאה שנה, תרם ספר תורה לבית הכנסת בהולנד. הוא הגיע לגיל שבעים ואמר: "איך אני מודה לקדוש ברוך הוא על כל הטוב והחסד שעשה עימי?" כתב ספר תורה, והכניס אותו לארון הקודש בבית הכנסת בהולנד. זה היה אירוע מאוד מרגש, אפילו כתבו על זה בעיתונים. היה אירוע, כל הרבנים באו, הייתה התרגשות גדולה מאוד. אחרי מספר שנים הגרמנים פלשו, כבשו את כל אירופה ובתוכה גם את הולנד. הגרמנים הרשעים שנאו את היהודים, והם גם שנאו ספרי קודש, תשמישי קדושה וספרי תורה.
הם החריבו בתי כנסת, שרפו ספרי תורה. ישבו המשפחה ואמרו: מה עם הספר המיוחד שלנו? מה יהיה איתו? הוא יישרף חס ושלום? והחליטו לקחת את ספר התורה עם עוד תשמישי קדושה: שופרות, מגילות, עוד ספר תורה, ספרים עתיקים, והם עשו כאילו מישהו נפטר, וקברו בבית הקברות של אמסטרדם שבהולנד, קברו את ספר התורה. כיסו ובעצם הם החביאו מפני הגרמנים. באמת הגיעו הגרמנים ולקחו את כל המשפחה למחנות, אף אחד לא חזר: סבא שלי לא חזר, כל האחים שלו לא חזרו, רק סבתא חזרה.
וסבתא זכרה שיש בבית הקברות קבר עם ספרי קודש, עם ספר תורה משפחתי! אחרי שהיא התחזקה, ואחרי שהיא הבריאה מהמלחמה הנוראה, מהשואה, היא אמרה "אני זוכרת"! כל מי שהשתתף בלוויה הזאת, בלוויה שקברו את ספרי התורה, לא נשאר בחיים, סבתא כן. הלכה לשם, הוציאה את הספר תורה העתיק, והביאה אותו חזרה לבית כנסת. על הספר תורה כתבו: "עֵץ חַיִּים הִיא", עץ חיים היא. לסבא שנהרג בשואה קראו: "חיים" ולכן כתבו פה: "עֵץ חַיִּים הִיא", כי הגרמנים רצו להרוג את היהודים ולשרוף את ספרי התורה, אבל עם ישראל חי,"עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ".
והספר עובר מדור לדור, עכשיו הוא אצלי בבית. אנחנו קוראים בתורה, אנחנו קוראים בו, אנחנו לומדים בו ואנחנו מסתכלים עליו ואומרים: "הקדוש ברוך הוא, עם ישראל חי! והתורה היא 'עֵץ חַיִּים לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ!'