"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". שלום ילדים אהובים, מה שלומכם? היום אני רוצה לדבר על הפסוק הזה שעכשיו קראתי, הפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", שמלווה אותנו, את עם ישראל, כל אחד ואחד כל אחת ואחת ואת כולנו ביחד, מאז שנהיינו לעם. כבר יעקב אבינו, מספרים לנו חכמינו במדרש, קרא את הפסוק הזה לפני בניו בהתרגשות גדולה. וגם אנחנו מאז אומרים את הפסוק הזה ומתכוונים לומר בו, פעם אחר פעם, כמה פעמים ביום, בכל הזדמנות שאפשר: 'ה' אתה אלוקינו, ה' אתה אחד לעולם לא נעזוב אותך, לעולם לעולם לא נשכח את היותך אבינו מלכנו'.
הפסוק הזה הוא פסוק מופלא, והוא שימש אותנו את עם ישראל ברגעים קשים ונוראים, ברגעים נפלאים, ברגעים נשגבים, וברגעים קטנים ולא פשוטים. אני רוצה לספר לכם סיפור על גדול אחד ועל ילדים, ועל הפסוק שמע ישראל. אחרי השואה, לא עלינו, מאות ילדים מעם ישראל היו מפוזרים ברחבי אירופה, במנזרים ברחבי אירופה. מה זה מנזרים אתם שואלים? מנזרים הם בתים מיוחדים בהם גרים אנשי הדת הנוצרית ושם הם חיים. הורים רבים שפחדו על גורל ילדיהם בשואה, שלחו את הילדים שלהם, היהודים הקטנים, אל המנזרים, תחת השגחתם של אותם כמרים ונזירות, כי הם ידעו שהצורר הנאצי האויב הנורא, לא יעז לשלוח את ידו לתוך בתי הנצרות וכך הם עשו.
הילדים האלה נשלחו כשהם קטנים וצעירים, אבל לאט לאט הם התחילו לשכוח את זהותם היהודית. אחד מגדולי ישראל, גדולי ישראל שבכל הדורות, הרב הראשי שלנו, הרב הרצוג, לפני הרבה שנים, זכר צדיק לברכה, לקח על עצמו שליחות להחזיר את הילדים האלה לחיק עם ישראל. הרב הרצוג הסתובב ברחבי אירופה, חקר ודרש, נפגש ושאל, עד האפיפיור ראש הנצרות הוא הגיע. אבל המלאכה הייתה קשה, אף אחד מאנשי הדת הנוצרית לא הסכים לעזור לו, אבל לאט לאט הוא ליקט ואסף, הצליח להעמיס רכבת עם חמש מאות ילדים שנסעו לכיוון ארץ ישראל.
אבל הוא לא הפסיק, באחד מגילגוליו הוא הגיע למנזר, שהוא שמע וידע שיש קבוצה לא קטנה של ילדים וילדות יהודים. נכנס אל המנזר, דיבר עם ראש המנזר וכמובן נענה בשלילה, ואז הוא ביקש בקשה אחת, ואותה נתנו לו. הוא ניגש אל האולם המרכזי של המנזר, עמד וצעק וקרא: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". ופתאום מהפינה הרחוקה הוא שומע קול של ילדה קטנה עונה לו: " שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", ומהצד השני ילד קטן רץ אליו בעיניים דומעות, ומאחור כמה ילדים באים ומחבקים אותו.
כן כן, הילדים האלה כמעט ושכחו שהם יהודים, אבל את הפסוק המופלא, שינקו מאמותיהם, ושמעו בבית בוקר וערב, את הפסוק המופלא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" - אותו הם לא שכחו, כי אם יש דבר שאנחנו לא שוכחים זה ש – "ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". ואנחנו קוראים וצועקים ואומרים את זה כל הזמן ללא הרף. גם אנחנו, גם הם, ובעזרת ה' לעתיד לבוא, גם הבנים שלנו וכל עם ישראל כולו. להתראות!