שלום לכם ילדים יקרים, מה שלומכם? אני רוצה לספר לכם סיפור על הראשון לציון, הרב יעקב מאיר זכר צדיק לברכה. בטח שמעתם עליו, מי שיסד את הרבנות הראשית לישראל, יחד עם חברו הטוב הרב אברהם יצחק הכהן קוק לפני בדיוק מאה שנה. אז אומנם הרב יעקב מאיר היה הראשון לציון והרב הראשי לישראל הראשון, אבל עוד לפני כן הוא היה עוזר של הראשון לציון הקודם, הרב יעקב שאול אלישר או בקיצור הרב 'ישא ברכה', זה היה הכינוי שלו, הוא היה העוזר שלו. יום אחד, שהוא עוד יחסית צעיר, בשנת תרמ"ב, כאשר העלייה הראשונה הגיע לארץ וגם עליית 'אעלה בתמר' של יהודי תימן הגיעה לכאן לארץ, הרב 'ישא ברכה', הרב אלישר, ביקש מהרב יעקב מאיר שיסע לבוכרה הרחוקה להיות שם שד''ר.
מה זה שד''ר? שד''ר אלו ראשי תיבות שליח דרבנן. אלו אנשים שהיו מסתובבים בקהילות ישראל בכל העולם כולו, לפני מאה שנה בערך ועוד לפני כן, והיו מבקשים כסף עבור היישוב היהודי כאן בארץ ישראל. אז הרב אלישר מבקש מהרב יעקב מאיר ללכת להיות שד"ר בבוכרה. בוכרה זאת ארץ רחוקה יחסית מארץ ישראל, שנמצאת בצפון פרס או בדרום רוסיה, אפשר להגיד, והדרך לשם הייתה גם מאוד מאוד ארוכה. והרב אלישר אומר לרב יעקב מאיר, שכדי שיאמינו לו שהוא מגיע לשם בשליחות של הרב אלישר, שהוא הרב החכם באשי, הרב הראשי של ירושלים, הוא נותן לו הסכמה ואישור שהוא זה ששלח אותו.
המטרה של השליחות, כמו שאמרנו, לאסוף כסף, לאסוף נדבות, עבור הקהילה היהודית בארץ ישראל ובמיוחד בירושלים, שהמצב הכספי והכלכלי שלה היה גרוע מאוד מאוד. הרב יעקב מאיר יוצא לדרכו מארץ ישראל, לוקח ספינה מיפו לטורקיה, משם מדרום טורקיה הוא מגיע לצפון טורקיה, משם הוא מפליג דרך הים השחור לכיוון מוסקבה. זאת הייתה הדרך היחידה, שהייתה מאוד מאוד ארוכה, כדי ליסוע, כדי להגיע לבוכרה, זו דרך שאורכת שלושה חודשים. ובאמצע ההפלגה הזאת בים, בין טורקיה לבין מוסקבה, לבין רוסיה, הרב יעקב מאיר פתאום רואה שמתחילים להגיע אליו אנשים באוניה, ואומרים לו: תגיד יש מצב שאתה מגיע מארץ ישראל, אתה מגיע מהאימפריה העותומנית, מי ששלט על ארץ ישראל, הטורקים, יש לך אישור מהם?
אמר להם: כן, אני מגיע אליהם, אני רוצה ללכת לבוכרה. אמרו לו: השתגעת? אתה יודע מה יקרה אם יתפסו אותנו הרוסים? הם יחשבו שאתה מרגל בשביל הטורקים, שהם האויבים אחד של השני, ויהרגו את כולנו, אתה רוצה שהם יהרגו את כל האנשים פה של הספינה בגללך? שואל אותם רבי יעקב מאיר: אז מה אתם רוצים שאני אעשה? אמרו לו אנחנו רוצים שאתה תזרוק את המכתבים האלה לים, שלא יהיה אליך שום עדות והוכחה לזה שאתה קשור לאימפריה העותומנית, בדרך כלשהי. הרב יעקב מאיר יודע שאין לו ברירה, זה או שזורקים אותו לים, או שהוא זורק בעצמו את המכתבים האלו לים.
הוא נאלץ לזרוק את כל המכתבים לים. כשהוא מגיע למוסקבה, לרוסיה, הוא שולח מכתב חזרה לירושלים, לרב יעקב שאול אלישר, שיכתוב לו שוב מכתב, כדי שהוא יוכל לתת אותו לקהילה היהודית בבוכרה, כדי שיאמינו לו שהוא הגיע בשליחות הרב אלישר. אבל כמובן שהוא לא רק שולח מכתב, הוא גם מתפלל ומבקש מהקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אני הגעתי עד לכאן, אני תכף מגיע לבוכרה, שגם הדרך משם הייתה לא כל כך קלה, אבל אני תכף מגיע, ואני לא רוצה לעשות את כל המסע הזה לחינם.
למען תושבי ירושלים, למען ירושלים, למַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, בבקשה ריבונו של עולם. יחד עם המכתב שהוא שולח, הוא מתפלל לקדוש ברוך הוא, שיצליח בעדו, שיעזור לו להגיע ולעשות את השליחות שלו כמו שצריך. והנה ברגע שמגיע הרב יעקב מאיר, אחרי שבועות ארוכים של מסע ממוסקבה הקרה, מרוסיה אל בוכרה, הוא מגיע לקהילה, שואלים אותו כולם: מי אתה? אומר להם: אני הגעתי מירושלים, בשליחותו של הרב אלישר. מי?
תן לנו הוכחה שנאמין לך, אתה יודע שכולם פה יכולים לספר שהם באו בשליחות שנביא להם כסף. זה לא אמיתי, אנחנו צריכים הוכחה. בדיוק באותו רגע, תאמינו או לא, מגיע שליח אל ראש הקהילה היהודית בבוכרה עם מכתב מהרב אלישר, בדיוק באותו רגע שהגיע לשם הרב יעקב מאיר. הם פותחים את המכתב ורואים שאכן הרב אלישר הוא זה ששלח את הרב יעקב מאיר, עם חותמת שלו של החכם באשי, של הראשון לציון של ארץ ישראל. הם כמובן מזמינים את הרב יעקב מאיר אליהם לקהילה להתארח, והוא גם עוזר להם להקים שם תלמודי תורה וישיבות ובתי כנסת, שהיה להם מאוד מאוד קשה, כי לא היה להם קשר כל כך עם הקהילה היהודית, אבל ברוך ה' כסף היה להם, והם הביאו יחד איתו המון כסף שהוא יחזור איתו לירושלים.
והם מספרים באותה שנה שבה הרב יעקב מאיר היה בבוכרה, כל כך העריכו אותו, שכל הילדים שנולדו באותו זמן, באותה שנה קראו להם על שמו, יעקב מאיר. ובזכות התרומה הגדולה שהביאו יהודי בוכרה, בזכות ההשתדלות הגדולה של רבי יעקב מאיר, בזכות התפילה שלו שהוא התפלל לקדוש ברוך הוא, שהוא חזר לירושלים, הצליחו לשקם את העיר, לתת אוכל לאנשים הרעבים והמסכנים וגם להקים עוד בתים חדשים בעיר ירושלים. כמה חשוב שאנחנו גם יחד עם התפילה שאנחנו עושים, וגם יחד עם המעשים שאנחנו עושים, כמו המכתב שהוא שולח, אנחנו גם מתפללים יחד, אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו וגם מבקשים מהקדוש ברוך הוא שהוא יעשה את שלו. ושני הדברים האלה אנחנו צריכים לעשות יחד בכל דבר שאנחנו עושים בחיים. בהצלחה לכולם והמשך שבוע החמ"ד מוצלח לכולם. להתראות.