שלום לכם תלמידים יקרים ותלמידות יקרות. היום, בעזרת ה', אני רוצה לספר לכם עוד סיפור בסדרת סיפורי התפילה, סיפור שקרה לי לפני הרבה הרבה הרבה שנים, לפני כשלושים וחמש שנים, כשהייתי בחיל האוויר באזור מרכז הארץ, ושם אני הייתי מש''ק דת. מה זה מש''ק דת? ובכן, מש''ק דת זה חייל שבעצם התפקיד שלו הוא להיות העוזר של הרב הראשי. אני הייתי העוזר של הרב הראשי של הבסיס, רב חיל האוויר. בבסיס חיל האוויר אנחנו נערכים לסדר פסח, ואני כבר מתכונן לליל הסדר הזה.
פתאום בשעה שתיים בצהריים, כשאני כבר מוכן, והחרוסת, והמרור, והביצה, והמצות, וההגדות והכל, הכל נמצא בשולחן ליל הסדר, ויין והכל, פתאום מתקשר אליי המפקד שלי, הרב, ואומר לי: שמע מאיר, אתה יכול לצאת הביתה. מה? אני יכול לצאת הביתה בשעה שתיים, כששבת נכנסת בארבע-ארבע וחצי? הוא אומר לי: כן. אומר לי הרב: תארוז מהר מהר את כל החפצים שלך ותסע הביתה. טוב, אני יוצא לכביש, אני יוצא לכביש הראשי שם באזור לוד. אני מחכה, מחכה, מחכה, מחכה.
אני מרים את האצבע ומחכה, מחכה, מחכה, ומתפלל לקדוש ברוך הוא, אומר: ''שִׁיר לַמַּעֲלוֹת... מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי, עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ, אַל-יָנוּם שֹׁמְרֶךָ''. הקדוש ברוך הוא בבקשה בבקשה תעשה לי נס. למה נס? כי בשעה כזו כבר אין כמעט אוטובוסים, יש רק מכוניות על הכביש ואוטובוסים כמעט אין. ואני אומר לקדוש ברוך הוא, בבקשה הקדוש ברוך הוא תעשה לי נס, שיבוא טרמפ וייקח אותי לירושלים.
פתאום, כמעט שעה לפני כניסת החג, מגיע לי טרמפ. אני שואל אותו לאן, הוא אומר לי לירושלים. אני אומר: ריבונו של עולם, איזה נס, לירושלים! הגעתי ממש בהדלקת נרות של חג הפסח ואמא שלי, תארו לכם את אמא שלי. אמא שלי רוצה כבר להדליק את הנרות, ושולחן ליל הסדר מוכן עם המצות, עם הזרוע, עם המרור, עם החרוסת, עם הכרפס, עם מי המלח, עם היין, הכל הכל, עם ההגדות. וסבתא שלי, סבתא הצדיקה, אחת משתי הסבתות הצדיקות שלי זכרונם לברכה, עומדת יחד עם אמא שלי.
אמא שלי מדליקה את הנרות, בוכה, והיא אומרת לקדוש ברוך הוא: בבקשה, בבקשה הקב''ה, תביא את אליהו הנביא זכור לטוב, תביא את אליהו הנביא זכור לטוב, שאליהו הנביא זכור לטוב, אפילו משמיים, יביא לי את הבן שלי. בבקשה, אני רוצה שהבן שלי יבוא לליל הסדר. עכשיו, אתם צריכים להבין, אתן צריכות להבין, תלמידים יקרים ותלמידות יקרות, שאז לא היו טלפונים ניידים. לא היה טלפון כזה כמו שיש לנו היום, לא. לא היה. אז אמא שלי לא הייתה בקשר איתי, וכשהרב שלי התקשר אליי, הוא התקשר אליי למשרד ואמר לי את הדברים.
במשרד היה טלפון אבל לא היה לי טלפון נייד. ואמא שלי מתנפלת עליי ומחבקת אותי ומנשקת אותי ואומרת: בני היקר, התפילה שלי התקיימה! ומה אנחנו רואים מכאן? מה אנחנו רואים מכאן? אנחנו רואים מכאן שכל תפילה יכולה להיענות. גם תפילתו של החייל שיגיע הביתה, וגם כל תפילה שלנו, וגם כנגד כל הסיכויים, שאין כבר אוטובוסים, ומכוניות לא יכולות לעצור, אנשים ממהרים לחג. אנשים ממהרים לחג, למה שהם בכלל ירצו לעצור לחייל מאיר? למה? למה? אבל הקב''ה שומע תפילת כל פה והוא שמע גם את תפילתי.