שלום ילדים. אני רוצה לספר לכם סיפור, שהוא מאוד מיוחד, שהוא מלמד אותנו עד כמה הכוונה המיוחדת שאנחנו מתפללים לפני בורא עולם, זה דבר כל-כך מיוחד. אנחנו מתפללים לפני הקדוש ברוך הוא, ואסור לנו להסיח את דעתנו ולחשוב על דברים אחרים בזמן התפילה. הסיפור מספר על אחד מהרבנים הגדולים והחשובים שעמד והתפלל. כפי שאמרתי קודם, הוא מתפלל בשקט ובלחש, עומד עם רגליו הצמודות ומתפלל לבורא עולם. עומד ומתפלל בכוונה גדולה ומיוחדת לבורא עולם, גם עוצם את עיניו כשהוא מתפלל ואומר בלחש את התפילה שלו.
פתאום, באמצע התפילה, באה אליו הילדה שלו ואמרה לו: "אבא! אבא!" תפסה במעיל שלו וצעקה אליו ומשכה אותו "אבא! אבא!", ואבא ממשיך להתפלל. ממשיך ומתפלל ולא עונה. והיא צועקת ומושכת עוד הפעם "אבא! אבא! תענה לי! תענה!" והוא ממשיך ומתפלל. סיים אבא את התפילה שלו, ואתם יודעים, כשאנחנו מסיימים את התפילה, אנחנו כורעים וחוזרים שלושה צעדים אחורה ואז אומרים: "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עָמוֹ יִשְׂרָאֵל".
ואז הוא ניגש אל הבת שלו ואומר לה: "בתי היקרה, מה רצית?", הבת שלו כעסה עליו: "לא רוצה להגיד לך מה היה, לא רוצה!",
-"למה?", -"למה לא ענית לי? למה לא ענית לי?". אמר לה: "בתי היקרה, ברגע שקראת לי, אני דיברתי עם בורא עולם. אני התפללתי לפני בורא עולם, דיברתי איתו, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ואת רוצה כשאני מדבר עם בורא עולם שאני אדבר איתך? איך יכולתי להפסיק לדבר לפני בורא עולם?". אז אמרה הבת: "וואו אבא, לא ידעתי. לא ידעתי, לא הבנתי".
זה מלמד אותנו, איזו כוונה מאוד מיוחדת צריכה להיות לנו כשאנחנו מתפללים לפני בורא עולם. כשאנחנו עומדים לפניו, אנחנו מתפללים לפני מלך מלכי המלכים. אז הכנו את עצמנו לפני התפילה: יש לנו בגדים נקיים, יש לנו גוף נקי, ידינו לא מלאות בלכלוך, בגדינו לא מלאים בלכלוך, הכל נקי. הרי גם הכוונה שלנו צריכה להיות טהורה ומיוחדת. לדעת כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתפללים לפני בורא עולם, וכשאנחנו מתפללים לפני בורא עולם, הכוונה חייבת להיות מיוחדת, שהיא מיוחדת רק לו.
אנחנו לא יכולים להתנתק מהתפילה ומהשיחה ומהדיבור שלנו עם בורא עולם. בזמן התפילה, כוונתנו אך ורק לתפילה, אך ורק לבורא עולם.