שלום לכל התלמידים והתלמידות הצדיקים והצדיקות שלומדים איתנו גם ממסכת אבות. היום נעסוק בפרק ג' משנה י"ב. "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הֱוֵי קַל לָרֹאשׁ, וְנוֹחַ לַתִּשְׁחֹרֶת, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה". רבי ישמעאל מלמד אותנו איך להתייחס לבני אדם. אם יש ראש, זאת אומרת אדם חשוב, צריך להקל בעצמי בשבילו, זאת אומרת אפילו לזלזל בעצמי בשביל לכבד אותו. צריך לכבד אותו מאוד, לעשות את עצמך קל. אבל אם יש מישהו שהוא עם שערות שחורות, זאת אומרת "תִּשְׁחֹרֶת", "תִּשְׁחֹרֶת" הכוונה שיש לו שערות שחורות, זאת אומרת שהוא לא כל כך חשוב, הוא לא זקן בסנהדרין, הוא אדם צעיר, כלפיו אתה לא צריך להקל בעצמך, אבל אתה צריך להיות נוח, לדבר אליו בנחת, בנעימות.
בעצם אתה צריך להתייחס יפה לכל אדם, אבל בהתאם למי שהוא. רב מאוד מאוד חשוב, אתה צריך לכבד אותו יותר, לעומת אדם צעיר, אתה גם צריך לכבד אותו... אבל מוסיף רבי ישמעאל ואומר "וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה", אפילו מי שלא יהודי, הוא לא אויב שלנו, אנחנו צריכים לקבל אותו בשמחה. מסופר על רבי ישמעאל שהלך פעם בשוק, ורבי ישמעאל הוא זה שאומר את המשנה הזו, הלך בשוק ופגש איזה גוי, והגוי ברך אותו לשלום, ורבי ישמעאל ענה לו "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ", גם אתה תהיה מבורך.
אנחנו רואים שרבי ישמעאל התייחס יפה לכל אדם, ולא רק אמר, אלא כך הוא עשה. "מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה", תמיד תמיד צריך להגיד בוקר טוב בחיוך לכל אדם, לשמוח. על החשיבות של להגיד בוקר טוב, אני חייב לספר לכם על אחד מהחללים שנהרגו במלחמת חרבות ברזל, הרב אילון וייס. הוא גר ביישוב פסגות, הוא היה רב ולימד תלמידים, אבל יחד עם זה, כשהוא פגש בן אדם, כל בן אדם, אם זה במילואים, אם זה בעבודה, תמיד עם חיוך, תמיד מקבל את כל האדם בשמחה, עד כדי כך שהוא היה אומר לאשתו 'יום אחד אנחנו לא נישאר לגור פה בפסגות, שכולם דתיים, אנחנו נעבור לגור בתל אביב, ובתל אביב, כל מה שאני רוצה לעשות, ששם יש דתיים ומי שאינם דתיים, וכל מיני סוגי אנשים, אני רוצה להגיד לאנשים כל בוקר ’בוקר טוב!’' ילדים יקרים, הלוואי שנזכה לאחוז במידה הזאת שאומר לנו רבי ישמעאל, "הֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה". בהצלחה!