שלום ילדים מתוקים, שלום צביקה. שלום, שלום גם לילדים. צביקה, בפרשת 'קְדֹשִׁים', נו? התורה מדברת הרבה על איך צריך להתנהג לחברים. באמת? כן, למשל אחד הדברים שהתורה מדברת עליו זה איך המוכר צריך להתנהג, כשהוא מוכר הוא צריך לשים לב שלא לשקר חס ושלום, שלא לגרום לאנשים לשלם יותר ממה שצריך. הפסוק אומר: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה" מה זה אומר? מה שאמרתי מקודם, שהמוכר צריך להיזהר שלא לשקר, ולא לגרום לאנשים לשלם יותר מידי.
אתה יודע צביקה? נו? זה מזכיר לי סיפור. נו, תספר לי אותו, בבקשה! צביקה, אתה לא צריך להתחנן, אני בכל מקרה תכננתי לספר לך אותו! יש יש יש… כן צביקה, תשמע. פעם היה רב גדול מאוד בישראל, קראו לו רב ספרא. מה? כן, זה היה השם שלו, רב ספרא. לרב ספרא היה חמור, מה, באמת? כן, פעם לרוב האנשים היו חמורים, ככה הם היו הולכים ממקום למקום. ויום אחד רב ספרא החליט שהוא רוצה למכור את החמור שלו. נו? אז תשמע מה קרה, הוא החליט שהוא ימכור את החמור שלו, נגיד, בחמש מאות שקל.
נו? זהו, הוא פרסם, הוא תלה מודעות, הוא סיפר לכל מיני אנשים שהוא רוצה למכור את החמור. ואז יום אחד הגיע איזה אדם לקנות את החמור שלו, האדם הזה הגיע, נו? באמצע שרב ספרא קרא קריאת שמע. יואו, חבל! תשמע מה קרה, הוא בא, והוא לא הבין מה רב ספרא עושה, הוא ראה שהוא יושב בשקט, אז הוא ניגש אליו ואמר לו 'רב ספרא, אני רוצה לקנות את החמור שלך בחמש מאות שקלים.'. נו? אז רב ספרא לא ענה לו. ברור, הוא באמצע קריאת שמע! נכון, הוא באמצע קריאת שמע, איך הוא יכול לענות?
הוא לא ענה לו. האיש שראה שרב ספרא לא עונה לו, הוא חשב, נו? הוא חשב שהסיבה שהוא לא עונה כי הוא רוצה יותר כסף, אז הוא אמר לרב ספרא 'אה, אני מוכן לקנות את החמור אפילו בשבע מאות שקל!' נו? מה אתה חושב, רב ספרא ענה לו? לא, מה פתאום. נכון, הוא באמצע קריאת שמע, אז הוא לא ענה לו. האיש הזה לא מבין למה, 'למה הוא לא עונה לי? מה - זה מעט מידי?' אז הוא אמר לרב ספרא, 'רב ספרא, אני מוכן לקנות את החמור אפילו בשמונה מאות וחמישים שקל!' נו?
אבל רב ספרא עדיין היה באמצע קריאת שמע, אז גם הפעם הוא לא ענה לו. אז האיש חשב חשב ואמר: 'נראה לי שהחמור הזה טוב, אתה יודע מה, רב ספרא? אני מוכן לקנות את החמור הזה באלף שקל!' נו? ואז רב ספרא סיים את ה'קריאת שמע'. אז הוא אמר לו: 'איזה יופי שבאת לקנות את החמור, אני שמח למכור לך את החמור שלי!' 'מצוין,' אמר אותו אדם, 'הנה אני אביא לך את האלף שקל שאני רוצה לקנות בהם את החמור'. רב ספרא הסתכל עליו ואמר לו, 'לא לא לא, אתה לא צריך להביא לי אלף שקל' למה, זה מה שהוא רוצה לשלם?
נכון, זה מה שהוא רצה לשלם, אבל רב ספרא אמר לו 'רגע, אני כבר הסכמתי למכור לך את זה בחמש מאות שקל, ברגע שאתה אמרת לי את המחיר הראשון - אני כבר הסכמתי לשלם.' אז למה הוא לא ענה? מה, אתה לא זוכר? הוא לא ענה לו כי הוא היה באמצע קריאת שמע. נכון-נכון-נכון. הוא לא ענה כי הוא היה באמצע קריאת שמע, לא כי הוא רצה יותר כסף. ככה הסביר רב ספרא לאותו אדם, הוא אמר לו: 'אני הסכמתי כבר במחיר הראשון, אני פשוט הייתי באמצע קריאת שמע'. האיש הסתכל על רב ספרא ככה, והוא היה בהלם.
הוא אמר לעצמו: 'מה, רב ספרא יכול להרוויח עכשיו פי שתיים, אלף שקל, והוא לא רוצה? איזה אדם ישר, איזה אדם הגון!' והגמרא גם מספרת לנו את הסיפור הזה, כדי שאנחנו נלמד איך להיות ישרים והגונים, ולא לנסות סתם להגיד דברים לא נכונים, או לנסות להרוויח סתם כסף שלא מגיע לנו, תמיד צריך להיות ישר. תזכרו את זה ילדים, להתראות. להתראות!