חלק א': אני פה מחפש מזיקים בחסה, מזיקים אוהבים להתחבא תמיד במקומות שהמרסס לא מגיע. בעליונים קשה למצוא את המזיקים, אבל כשמסתכלים בקלח למטה, אתה מסתכל בזכוכית מגדלת, ואז כל האזור אתה בודק האם צריך פה עוד טיפת טיפול, או שהטיפול שעשית לפני יומיים הספיק. אז יש לכל חקלאי בכיס בדרך כלל זכוכית מגדלת, או שהוא כבר חד עין והוא רואה מה קורה, והוא קוטף את העלים ומסתכל בזכוכית, אם הוא מגלה משהו חריג - אז הוא מכניס לפה את המרסס, כי יש פה חיים שלמים של בעלי חיים קטנטנים...
חלק ב': שלום ילדים, קוראים לי שרון, אני תושב גוש קטיף לשעבר, גרתי בנצרים. היום אחר הגירוש מגוש קטיף עברנו לחולות חלוצה, נמצאים על גבול ישראל מצרים הזמני. בתפקיד שלי היום אני עוסק בחינוך, בגידול נשמות בכיתה, ועוסק בחקלאות, בגידול הטוב שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בארץ המתוקה הזאת. הגידול שאנחנו נמצאים בו עכשיו זה גידול חסות. הרב שלי אמר לי שבחלוצה אנחנו צריכים לגדל שלושה סוגי חסות: חסה בלי תולעים, מה שכולם מכירים מהמטבח, נוער בלי תולעים, כלומר בלי תרבות זרה לעם ישראל, וכן ציונות בלי תולעים, בלי דברים זרים לעם ישראל.
אנחנו פה מנסים ללמד את הירקות ואת הפירות לחיות בתנאים של המדבר שנמצאים פה. כל מי שהיה איתנו פה בהתחלה, בעיקר קבלנים ואנשים, גויים ולא גויים, אמרו שלא יגדל פה שום דבר. נספר סיפור, שהיה פה קבלן גוי שבנה פה את החלקה, ואמר שלא יורד פה גשם ולא כדאי להשקיע פה, והוא עשה חצי מחיר על החממה, כי שנה הבאה הוא בא לפרק, כי כבר הוא יודע שלא יגדל פה כלום, ברוחות המטורפות שיש פה ובחום הנורא פה, ואין סיכוי שמשהו פה יגדל ובטח לא טעים. והפלא ופלא, עברה שנה והגוי הוזמן לבנות מבנה נוסף, והוא טעם מהמלפפונים, מעגבניות שרי, מהפלפלים בשלל צבעים והוא אמר 'וואלה זהב, זהב הארץ!' אנחנו לא צריכים את הגוי, אבל ככה הוא אישר לנו שזה קורה.
עוד סיפור מעניין שקרה פה, מושב לידנו נכנס לגור לפנינו במושב, כי המהנדסים של המדינה אמרו שבחלוצה לא יורד גשם, ולכן אין סיבה לעשות תשתיות מים, אפשר לקצר את התהליך, מהר מהר מהר לעבור לתוך היישוב מכל הקראוונים שגרנו בהם, להתחיל לבנות כבר בית קבע, ולכן אין צורך בתשתיות כי לא יורד פה גשם. ונכנסו לגור לפנינו המושב הזה, ולאחר שנה-שנה וחצי התחיל לרדת גשם, ולא יכלו לצאת מהבית כי כבר הכל היה מוצף. וסיפור נוסף, שנה שעברה... כבר כמה שנים שאנחנו נמצאים פה, כל שנה הגשם פה הולך ועולה, ובשנה האחרונה כבר קצרו פה חיטה, שזה ממש מראה שעם ישראל חוזר הביתה, אז גם האדמה שהייתה פה כמו אלמנה, כמו מוות שהיה פה, שלא היה פה אנשים, לא היה פה חיים, לא היה פה פרחים, ובטח לא חסה, שצריכה תנאים מאוד מיוחדים כדי לגדול, כי אם חם מידי היא מתה, ואם קר מידי היא לא צומחת, ומזיקים וכולי, פתאום במקום הזה יש פה כמו איזו הלחמה, הנשמה, משהו שפתאום חי, משהו שגדל, משהו שפתאום עם ישראל חוזר הביתה, ובמקום הזה שאמרו שאם יגדל שערות על היד אולי יגדל פה משהו, פתאום אנחנו רואים פה, בלי עין הרע, אלפי חסות ופירות ומנגו וזיתים וירקות, זה רק הולך ומשתבח, הולך ופועל, והאוכל הזה בסוף צריך להגיע לעם ישראל לצלחת, והארץ הזאת מוציאה מה שעם ישראל צריך לאכול, כמו שהקדוש ברוך הוא אומר - "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".