שבת הגדול
לספר את ניסי ה'
שבת שיש לה שם
ימים ספורים לפני ליל הסדר אנו עומדים, לפני היום הגדול שעליו נאמר: "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות" (שיר השירים ב, ח). ולשבת שלפני פסח קבעו רבותינו שם מיוחד. וכך נפסק בשולחן ערוך:
"שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו" (שולחן ערוך, אורח חיים סימן תל).
מה היה הנס? בני ישראל במצרים לקחו כל אחד שה לקרבן הפסח. השה היה העבודה זרה של מצרים. הם קשרו אותו לכרעי המיטה, לעיני המצרים, והמצרים לא עשו להם דבר.
שלוש שאלות
א. במצרים נעשו ניסים רבים מאוד. מדוע דווקא הנס הזה זכה לשבת משלו?
ב. השולחן ערוך הוא ספר הלכות, לא ספר של טעמים ומנהגים. מדוע כתב סימן שלם רק כדי לומר איך קוראים לשבת? הרי אין הלכה שלפסח קוראים "פסח".
ג. כמעט תמיד קובעים מועד לפי התאריך. הנס היה בעשירי בניסן. מדוע קבעו את זכרו לפי השבת? (כך הקשו המגן אברהם ואחרונים רבים.)
רבה מאכלו וקיצר זמנו
את התשובה נלמד מפרשת צו, שנקראת בשבת הזאת. בפרשה מופיע קרבן התודה. שאר קרבנות השלמים נאכלים שני ימים ולילה אחד. ואילו קרבן התודה נאכל רק ביום ההקרבה ובלילה, עד חצות.
ועם זאת יש בו אוכל רב מאוד: ארבעים לחמים! ארבעה לכהן, ושלושים ושישה לבעלים – לחמים גדולים, יחד עם הבשר. ואת הכל צריך לגמור בתוך שעות ספורות. למה?
בשאלה הזאת עסקו המפרשים, ובהם האברבנאל. והנצי"ב בפירושו "העמק דבר" כתב יסוד גדול:
היסוד
רצון ה' הוא שמי שקרה לו נס, יספר את נפלאות ה' לפני רבים. לכן הרבתה התורה את הלחם וקיצרה את הזמן: כדי שבעל התודה יזמין אנשים רבים, כולם יאכלו – וכולם ישמעו את הנס. זה המקור לסעודת הודיה.
וכך פותח מזמור לתודה: "הריעו לה' כל הארץ" (תהילים ק, א). מי שקרה לו נס, לא ישמור אותו לעצמו. הוא ידאג שכולם ישמעו כמה ה' טוב.
"קורין אותו" – מצווה לומר
ועכשיו השאלה השנייה. בשו"ת "אור לציון" שאל: איזו הלכה למדנו כאן? מה נפקא מינה איך נקראת השבת?
והשיב: צריך לקרוא את המילים נכון. "קורין אותו" אין פירושו "כך שמו". פירושו – צריך לקרוא לו כך, לומר בפה "שבת הגדול". והיו נוהגים לברך "שבת הגדול מבורך", "שבת הגדול שלום". כי יש מצווה לפרסם את ניסי ה'.
וכמה זה מתוק: בשנה פשוטה, שבת הגדול חלה תמיד בפרשת צו. באותה שבת שבה מפרסמים את הנס בשמה, קוראים בתורה על קרבן התודה – המצווה לספר ניסים.
נס על בעלי בחירה
השאלה הראשונה: מה מיוחד בנס הזה? ניסים יש הרבה. אבל להראות שה' שולט גם על בני אדם, שיש להם בחירה – שמי שרוצה להזיק פשוט אינו יכול – זה פלא אדיר שצריך מאוד לפרסם. המצרים ראו את העבודה זרה שלהם קשורה למיטה, רצו לפגוע – ולא יכלו.
למה דווקא בשבת?
והשאלה השלישית: מדוע עושים "שלום זכר", סעודת הודיה על תינוק שנולד, דווקא בליל שבת? כי אז כולם בבית ומתכנסים. ביום חול בקושי יושבים יחד עם בני הבית. בשבת יש דרשה, המשפחה מתכנסת, ואפשר לספר את ניסי ה' לרבים. לכן נקבע הזיכרון בשבת.
הודיה שפותחת דרך
"זבח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלוקים" (תהילים נ, כג).
מי שמביא תודה מכבד את ה', והוא "שם דרך" – בונה לעצמו דרך לראות עוד ועוד ישועות. ובספר "קב הישר" כתב שמי שנעשה לו נס, או שחלה ונתרפא, חובה עליו לעשות דבר טוב לזכר הנס, במקום קרבן תודה.
ושם מסופר על מחבר "שיבולי הלקט": הוא היה חולה מאוד, ובא אליו מלאך ואמר שהוסיפו לו ימים. ביום חג השבועות קם מחוליו. ולזכר הנס חיבר ספר וקרא לו "שיבולי הלקט", על שם מגילת רות של חג השבועות: "ואלקטה בשבלים".
ומעשה בשני יהודים שקיבלו על עצמם לתרום לדבר שבקדושה אם תבוא להם ישועה. הישועה באה, והם קיימו. בשנה שאחריה הגדילו את התרומה וביקשו ישועה גדולה עוד יותר, כמעט דמיונית – וזכו לה, מעל לכל דמיון.
יהודים גדולים
ועוד טעם לשם "שבת הגדול": אנשי כנסת הגדולה נקראו כך משום שהחזירו עטרה ליושנה – הגדילו את שמו של ה'. וכך בשבת הזאת: כשאנו מספרים כמה ה' גדול, אנחנו נעשים יהודים גדולים.
ילדים יכולים לעשות זאת כבר השבת: לספר ליד שולחן השבת על דבר טוב אחד שה' עשה להם השבוע.
הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ועושה עמנו ניסים בכל יום. כשאנחנו מספרים אותם, אנחנו מכבדים אותו ופותחים דרך לעוד ישועות. יהי רצון שיהיה פינו תמיד מלא שבחים והודיות. שבת הגדול מבורך!
📚 עוד חומרי לימוד על פסח – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/