חנוכה
קבעו שיר ורננים
אב ובנו מול הנרות
אב ובנו מדליקים נרות חנוכה, כל אחד את המנורה שלו. האב מדליק ראשון. מתי יאמר "הנרות הללו"? מיד, ואחר כך ידליק הבן? או שיחכו ששניהם יסיימו, וישירו יחד פעם אחת?
המשנה ברורה מבאר שאומרים "הנרות הללו" בעוד שמדליקים: מיד כשגמר את הנר הראשון, עוד לפני הנר השני. אם אפילו את הנר השני לא מחכים, קל וחומר שלא יחכה עד שהבן יגמור. לכן האב ישיר מיד, ואחר כך ידליק הבן.
אמנם המשנה ברורה מביא שגם מי שאומר "הנרות הללו" רק אחרי כל ההדלקה עושה כראוי. אבל מעיקר הדין ראוי לומר אותו מיד אחרי הנר הראשון. ונשאל: מה דחוף כל כך?
אבל בכל המצוות מקפידים לא להפסיק באמצע המצווה! בבדיקת חמץ לא מדברים עד סוף הבדיקה. למה כאן מתחילים לשיר באמצע ההדלקה?
עוד שתי שאלות
לא מצאנו בשום מצווה שכל עם ישראל שר ורוקד מיד אחריה. לא אחרי אכילת מצה, לא אחרי נטילת לולב ולא אחרי קריאת המגילה. ובחנוכה, בכל מקום, מיד אחרי ההדלקה שרים ורוקדים. למה?
ובעל הצל"ח זועק: "אוי ואבוי, מה נאמר ומה נדבר, אני וכיוצא בי לא קיימנו מימינו מצוות חנוכה". איך יכול גדול כזה לומר שלא קיים מצוות חנוכה?
"בהלל והודאה"
הגמרא שואלת "מאי חנוכה?", ומספרת על פך השמן שדלק שמונה ימים. ומה קבעו?
"לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא ע"ב).
תשאל כל אדם מה זה חנוכה, ויענה: הדלקת נרות. והנה הגמרא לא מזכירה את הנרות כלל! וגם ב"על הניסים" אומרים "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול", ולא "להדליק נרות".
על מה קובעים חג?
מובא בשם המהר"ל יסוד גדול: לא קובעים חג רק משום שזכו לקיים מצווה. מי שמצא מצה בליל הסדר, לא יקבע על כך יום טוב. חג של הודיה קובעים על הצלה, כשעם ישראל ניצל.
לכן עיקר חנוכה הוא הניצחון על היוונים. הם שלטו בנו, לא נתנו לנו לשמור את התורה, והרגו בנו רבים. על ההצלה הזאת אנו מודים.
ואם תאמר: הרי היה גם נס בשמן! נכון, אבל לא קובעים חג לדורות רק משום שהיה שמן להדליק את המנורה. החג נקבע על כך שעם ישראל ניצל ונשאר עם של תורה.
אם כן, למה הנרות?
אילו קבעו חג על ניצחון במלחמה בלבד, היו אומרים: המכבים היו גיבורים, והם ניצחו. כך באמת קורה היום לצערנו: "מכבי" נעשה שם של קבוצת ספורט, ושרים על "הניסים אשר חוללו המכבים", ושוכחים מי עשה את הניסים.
לכן חכמים קבעו את ההודיה סביב הנרות. בנס השמן אף אחד לא יכול לכפור. אבל כשמדליקים, הכוונה העיקרית היא להודות על נס המלחמה. וכך מובא ב"הליכות שלמה": כוונת הלב בהדלקה תהיה בעיקר להודות לה' על ניסי המלחמות.
הודיה צריכה מעשה
ועוד: לומר לאדם סתם "תודה", זה לא תופס. ההודיה צריכה מעשה שתיאחז בו. כך במצוות ביכורים: לא פותחים סידור, אלא עולים לירושלים, נותנים את הפירות לכהן, ואז אומרים:
"הגדתי היום לה' אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו" (דברים כו, ג).
מי שרוצה להודות כראוי, יקשור את ההודיה במעשה. כך בחנוכה: המעשה הוא הדלקת הנרות, אבל המטרה היא ההודיה.
היסוד
הנרות הם הכלי, ובהם אי אפשר לכפור בנס. ההלל וההודיה הם עיקר החנוכה.
עכשיו הכול מובן
עכשיו נבין שהנר הוא כמו סל הביכורים. כמו שהחקלאי לא בא לבית המקדש רק להביא פירות, אלא להודות לה' עליהם, כך אנחנו לא מדליקים רק כדי שיהיה אור, אלא כדי להודות.
לכן אומרים "הנרות הללו" מיד אחרי הנר הראשון. ההודיה אינה הפסק באמצע המצווה. היא המצווה עצמה! כל ההדלקה היא בשביל ההודיה, ולכן אסור שיהיה ביניהן הפסק.
ולכן כל עם ישראל שר ורוקד מיד אחרי ההדלקה, מה שלא מצאנו בשום מצווה. כי מטרת הנרות היא לשיר ולהודות.
וזו כוונת הצל"ח. ודאי שהדליק נרות כהלכה. אבל עיקר המצווה הוא הלב: שהאדם יתמלא כולו הודיה לה' על הנס. והצדיק שאל את עצמו: האם הלב שלי באמת התמלא כולו תודה?
במה צריך להיזהר
כותב הרמב"ם:
"מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו" (רמב"ם, הלכות חנוכה ד, יב).
ודאי שמקפידים על שמן טוב ועל מקום הנר. אבל עיקר הזהירות הוא להרגיש הודיה גדולה. היוונים רצו להוריד לאט לאט את כל היהדות מעם ישראל. ואלמלא הנס, לא היה נשאר כלום.
ומי שחושב לרגע מה היה קורה בלי הנס, מבין כמה יש לו להודות. אילו לא ניצחו החשמונאים, אולי גם אנחנו היינו היום רחוקים מן התורה, בלי שבת ובלי תפילה, כמו שאר העמים.
כל מה שאנחנו זוכים היום לבית יהודי, לבית קדוש, לילדים שלומדים תורה, הכול בזכות אותו נס. ועל זה אנחנו מודים.
קבעו שיר ורננים
אחרי ההדלקה אנו שרים ב"מעוז צור": "בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים". לא כתוב "קבעו להדליק נרות", אלא "קבעו שיר ורננים". כל מטרת החנוכה היא לשיר ולהודות לה'.
השנה, כשנעמוד ליד הנרות, ננסה לעצור רגע. לא רק להדליק ולשיר מהר, אלא לחשוב: על מה אני מודה? ילדים יכולים לומר לה' בלב תודה אחת חדשה בכל ערב, ומבוגרים יכולים להיזכר בכל הניסים הקטנים של השנה.
הנרות הדולקים מזכירים לנו שאבינו שבשמיים נלחם בשבילנו ושמר עלינו. נאהב אותו בכל לבנו, נמלא את הלב בהודיה ליד הנרות, ונשיר לפניו בשמחה, "בימים ההם בזמן הזה".
📚 עוד חומרי לימוד על חנוכה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/