← לספר המלא

פה סח
גאולת הפה
דבר תורה
לחג הפסח
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

חג הפסח

פה סח וגאולת הדיבור

חג שבו נפתח הפה

על שמו של חג הפסח אומר האר"י הקדוש: "פסח" הוא פה סח, פה שמדבר. בחג הזה נפתח פיו של האדם להודות ולהלל לה', לספר בנפלאותיו.

ומבאר האר"י שזה עניינה של ספירת העומר. בכל יום של הספירה נשפעת על האדם דעת חדשה. וכשיש לאדם דעת, הוא מתבונן בחסדי ה', ומתוך ההתבוננות הוא מודה לה' מעומק הלב.

והחגים נקראים "רגלים", כי עליהם עומדת כל השנה. ונקראים "חג" מלשון לחוג, לסובב, כי סביבם מסתובבת השנה. כפי שאדם מודה בחג, כך נפתח לו אור ה' בכל השנה.

גלות הדיבור

כותב האר"י ז"ל בפרי עץ חיים שעיקר גאולת מצרים הייתה גאולת הדיבור. כשירדו ישראל למצרים, נשתעבד הדיבור שלהם לפרעה.

"פרעה" הוא פה רע. "מצרים" הוא מיצר הגרון.

בגלות מצרים לא יכלו ישראל לפתוח את פיהם בשירה ובשבח. ושורש הדבר הוא גלות הדעת. מי שדעתו בגלות רואה רק את מה שקשה לו ואת מה שלא הצליח. הוא שוכח שבכל נשימה ונשימה הוא מוקף חסדים.

הוא אומר: "על מה אני צריך להודות? יש לי חיים קשים!". זו מצרים שבתוך האדם: המקום שבו שוכחים את הטוב.

ולכן אמר משה: "כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ה'" (שמות ט, כט). רק מי שיוצא מן המיצר יכול לפרוש כפיים בתפילה ובהודיה.

משה נותן דעת

אומר האר"י שמשה רבנו הוא בחינת הדעת. משה בא ומראה לישראל כמה ה' אוהב אותם, וכמה חסדים הוא עושה איתם בכל רגע. ואפילו מה שנראה קשה, הוא מאיר להם שגם זה לטובה.

ומי שאינו רואה את אהבת ה', גם אינו מתפלל. הוא חושב: "למה שה' ישמע בקולי?". אבל כשהדעת מאירה, נפתח הפה. ולכן כתוב: "ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים" (שמות ב, כג). זו הייתה זעקה מעומק הלב, שבאה מתוך ידיעת החסדים.

ואחר כך כתוב "ויקדו וישתחוו", ושוב הודו, ושוב הודו. ההודיה היא שגאלה אותם.

מהי הדעת שמשה נותן? לדעת שהכל חסדים. גם הקושי בא כדי לזכך את האדם ולהכין אותו לקבל אור אלוקי, לחיים של דבקות בה' לנצח. מי שיודע זאת, כבר אינו נחנק במיצר. הוא יכול לדבר, להתפלל ולהודות.

משובח בחסדים

בהגדה אנו אומרים: "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". ומבאר האר"י: משובח בחסדים. מי שמרבה לספר, ממשיך עוד ועוד חסדים.

כך היה במצרים. בכל פעם שהודו, נמשכו חסדים גדולים יותר, עד שהגיעו לשירת הים. ומובא בספרים שהאומר את שירת הים בכוונה, נמחלים עוונותיו.

ואמרו חז"ל שבשעה שנקרע הים, נבקעו כל המים שבעולם. והאור הזה של שירת הים חוזר ומאיר בכל שנה בשביעי של פסח, ומשם הוא מאיר על כל ימי החג.

ומסופר על צדיקים שבליל שביעי של פסח קמו בחצות ואמרו יחד את שירת הים בהתלהבות כזאת, עד שהרימו את שולי בגדיהם, כאילו הם עוברים בתוך הים.

לחם שעונים עליו

ליל הסדר כולו בנוי על הפה: סיפור, הלל, "נשמת כל חי". ולכן אמרו חז"ל שהמצה נקראת "לחם עוני", כי זה לחם שעונים עליו דברים הרבה.

וזה גם פירוש "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". בכל שנה, בליל הסדר, ה' מוציא שוב את נשמות ישראל ממצרים. ואחר כך, יום אחר יום בספירה, הם זוכים לדעת שלמה יותר, עד שבשבועות מגיעים לשלמות.

והזוהר הקדוש קורא למצה "מאכל של אמונה". מי שאוכל מצה מקבל אמונה שכל מה שה' עושה הוא לטובה, ונפתחת לו הדעת לראות את חסדי ה'.

ובמה נתבונן? בכך שה' בחר בנו כשהיינו במצרים, בארץ מלאה עבודה זרה, ולא אחרי טהרה והכנה. ולכן בימים האלה מתעוררים רחמים גם על מי שנמצא במקום הנמוך ביותר. ואומר האר"י שבחול המועד יורד האור של החג עד הנשמות הנמוכות ביותר, וגם להן נפתחת הדעת לשיר ולשבח.

ההודיה פותחת את התפילה

עצה טובה לימי החג: לחלק את ספר התהילים בין בני המשפחה, וכל אחד יקרא כמה פרקים. דוד המלך מודה כל הזמן, ומתוך ההודיה נפתח לבו לצעוק לה'. כי מי שמודה, מבין כמה ה' אוהב אותו, וממילא הוא מתפלל.

ולכן מובא בספרים ששלמות ההודיה היא התפילה. לאה אמרה "הפעם אודה את ה'", ומיד כתוב "ותעמד מלדת". היא הודתה ולא ביקשה. מי שהבין שכל מה שיש לו הוא מתנת חינם, יודע שה' יתן לו עוד, וממילא הוא מבקש.

היסוד

במצרים הדעת במיצר והפה סגור. ביציאה הדעת נפתחת, הפה מודה, ומתוך ההודיה נפתחת גם התפילה.

סיפור מלשון ספיר

כותב הפלא יועץ שפסח הוא חג קדוש מאוד. אילו לא הוציא ה' את אבותינו ממצרים, היינו נשארים עבדים, גוי בקרב גוי, בלי תורה ובלי מצוות. וה' גילה לנו אהבה וחיבה יתרה, עד מקום שאין שכלנו מגיע.

ועוד כותב הפלא יועץ שכל מה שה' ציווה לזכור את יציאת מצרים, בתפילין, בשבתות ובמועדים, הוא כדי שהאדם יתן אל לבו כמה ה' אוהב אותו, ויבוא לאהבה אותו ולדבקה בו. וזה עיקר מצוות הסיפור: לקבוע בלב בני הבית אהבת ה' ויראתו.

ומובא בשם הרמ"ק ש"סיפור" הוא מלשון ספיר, אבן מאירה. מי שמספר ביציאת מצרים מחדש את האורות שהאירו אז. והתורה חוזרת על יציאת מצרים חמישים פעמים, כדי שנצא מחמישים שערי טומאה וניכנס לחמישים שערי קדושה.

על כל נשימה

ילדים יכולים לנסות זאת כבר הערב: לעצור רגע ולמנות חמישה דברים טובים שה' נתן להם היום. ומבוגרים יכולים לספר לילדיהם, בליל הסדר ובכל ימי החג, על חסד אחד שה' עשה איתם. כך הסיפור נעשה אור.

מי שמתבונן בחסדי ה' בכל רגע ובכל נשימה, מבין שגם הקשיים הם לטובתו. ואם ה' עושה איתי חסדים כאלה, ודאי שגם מה שקשה לי הוא לטובה. וממילא הוא מודה על הכל.

אבינו שבשמיים בחר בנו כשהיינו בשפל, הוציא אותנו מן המיצר ופתח את פינו. נפתח את הפה בימים האלה, נשיר ונודה ונספר לילדינו כמה ה' אוהב אותנו, ויזכנו ה' לשיר לפניו על הגאולה השלמה, במהרה בימינו.

📚 עוד חומרי לימוד על חג הפסח – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא