פורים
פורים וקרבן תודה אינם בטלים לעולם
שני דברים שיישארו לנצח
כותב הרמב"ם בסוף הלכות מגילה: כל ספרי הנביאים והכתובים עתידים להיבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר. ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל, ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (אסתר ט, כח).
ודבר שני שלא יתבטל, אמרו חז"ל במדרש על פרשת צו:
"לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים, וקרבן תודה אינו בטל. כל התפילות בטלות, ההודאה אינה בטלה".
מה יישאר לעתיד לבוא? ההודיה לה'. ומי שרוצה להביא אז קרבן תודה, צריך ללמוד להודות כבר עכשיו. מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.
והמדרש מביא לכך ראיה מן הפסוק: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות... מביאים תודה בית ה'" (ירמיהו לג, יא). "הודו את ה'" זו ההודאה, ו"מביאים תודה" זה קרבן תודה. כל השמחות של העתיד יסתובבו סביב ההודיה.
אבל למה דווקא פורים וקרבן תודה? מה מיוחד בשניהם?
חמץ ומצה יחד
לבית המקדש לא מקריבים חמץ: "כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" (ויקרא ב, יא). אבל בקרבן תודה יש ארבעה מיני לחמים: שלושה מיני מצות, ואחד חמץ. אומר המהר"ל שאין עוד קרבן שיש בו חמץ ומצה יחד.
ומכאן מבאר האברבנאל את שאלת הבן: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה". בכל לילה שמודים לה' בקרבן תודה, אוכלים חמץ ומצה. והלילה הזה, שגם בו מודים, כולו מצה.
למה צריך חמץ בקרבן תודה? ולמה לא רק חמץ? מה פשר הערבוב?
מודים גם על הרע
אומר המהר"ל: כשאדם מודה לה', הוא מודה לא רק על הטוב אלא גם על הרע. מי שחלה ונתרפא, מודה גם על שהיה חולה. כי בלי החולי, לא היה מרגיש את הטוב.
יהודי אחד שבר את רגלו, וחצי שנה לא יכול היה לבוא לבית הכנסת. כשהבריא אמר: "אתה יודע מה זה בשבילי לברך בבוקר 'המכין מצעדי גבר'? הרגליים הולכות!". ויהודי אחר, שאחרי ניתוח נקשר למיטה כמעט יומיים בלי לזוז, אמר שאחר כך הרגיש באמת מה זו הברכה "זוקף כפופים".
לכן צמים בתענית אסתר: אם לא נזכור את הרע שהיה, לא נוכל להודות בפורים. מי שרוצה להודות, צריך לזכור את ימי הרעה.
לכן כשאדם מודה באמת, הוא אומר לה': אילו לא היה הרע, לא היה לי על מה להודות לך. כמו שאמר דוד המלך: "אודך כי עניתני ותהי לי לישועה" (תהילים קיח, כא).
החמץ והמצה
החמץ רומז לרע, והמצה רומזת לטוב. בקרבן תודה מביאים את שניהם, כי מודים גם על הרע. בלי הרע, לא היה על מה להודות.
מה קרה באמת בפורים
בפסח טבעו המצרים בים. בחנוכה ניצחו ישראל את היוונים. אבל בפורים קרה דבר אחר. מרדכי הזהיר את היהודים שלא ילכו למשתה של אחשוורוש. הם לא שמעו לו, והלכו. ולכאורה לא קרה להם כלום.
ומי סבל? מרדכי. לקחו ממנו את אסתר, שלפי הגמרא הייתה אשתו, לבית המלך הרשע. איזה צער, ואיזה חילול השם! כולם אמרו: "תראו, הוא הזהיר אותנו, ודווקא הוא סובל. זו התורה, וזה שכרה?". וכך נמשך הדבר שנים.
ואחרי שנים, כל היהודים עמדו בסכנה. ומי הצילה אותם? דווקא אסתר. הרעה הגדולה ביותר היא שהביאה את הישועה הגדולה ביותר. החילול נהפך לקידוש השם, וכולם ראו שמרדכי צדק, ושמשה אמת ותורתו אמת.
"ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות... והעיר שושן צהלה ושמחה. ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר" (אסתר ח, טו-טז).
לא רק שהרע נעלם. הרע עצמו נעשה הכלי של הישועה. מה שגרם לבכי, הוא שהביא את השמחה.
סוד העולם הבא
כותב הרמב"ן (ויקרא כג, יז): "וזה סוד מה שאמרו רבותינו, כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינו בטל לעולם, כי בו מצה וחמץ, כעניין לעולם הבא".
לעתיד לבוא יקוים "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". יתגלה מה שהרמח"ל קורא "גילוי הייחוד": כולם יראו איך הטוב והרע מתחברים, איך הרעה עצמה הביאה את הטובה. ולכן אמרו חז"ל שלעולם הבא, גם על מה שנראה רע יברכו "הטוב והמטיב".
לכן קרבן תודה, שבו חמץ ומצה, שייך לעולם הבא. ולכן גם פורים לא יתבטל. כי פורים אינו חג שבו הרע נמחק, אלא חג שבו הרע עצמו הביא את הטוב.
קרבן המילואים
בפרשת צו כתוב: "זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים" (ויקרא ז, לז). רש"י מבאר שזה קרבן המילואים של חנוכת הכהונה, אבל קשה: הוא מופיע רק בהמשך!
ומבאר הגאון מווילנא ש"מילואים" כאן הוא קרבן תודה. ולמה נקרא כך? מלשון מלא ושלם. השכינה שורה במקום של איחוד. וקרבן תודה, שבו מתאחדים הטוב והרע, הוא הקרבן המלא, החביב ביותר לפני ה'.
כמו שאדם שאינו נשוי נקרא "חצי גוף", כך ה' אינו אוהב טוב לבדו ולא רע לבדו. הוא אוהב את המקום השלם, שבו הטוב והרע מתאחדים, והרע עצמו מביא את הטוב. וזו מעלת פורים על פני כל החגים.
לזכור את הרע
כך כבר כתוב על גלות מצרים: "ועבדום וענו אותם", ואחר כך "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו, יג-יד). דרך הקושי מגיעים לטוב רב.
מה עלינו לעשות? להתבונן בחיים ולזכור את הרע, לא למחוק אותו. מי שסובל היום, בעזרת ה' יבוא יום ויהיה לו טוב. אבל שלא ישכח את ימי הקושי, כי מכוחם יוכל להודות.
ומה שאיננו מבינים עדיין, נודה עליו לה' מתוך אמונה שהוא טוב. "כי טוב ה' לעולם חסדו, ועד דר ודר אמונתו" (תהילים ק, ה). בעולם הזה יש אמונה, ולעתיד לבוא נראה בעינינו שהרע היה רק כדי להביא את הטוב.
אבינו שבשמיים מכין לנו את האור דווקא בתוך החושך. נודה לו על המצה ועל החמץ, ויזכנו לראות בחיינו הרבה "פורים" כאלה, ולהביא לפניו קרבן תודה בבית המקדש, במהרה בימינו.
📚 עוד חומרי לימוד על פורים – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/