חודש אדר
משכן בתוכנו
מרבים בשמחה ובהודאה
"משנכנס אדר מרבים בשמחה". והמאירי מלמד שהשמחה הזאת היא גם הודאה: ראוי להודות לה' בכל עת, כפי הניסים והנפלאות שרואים ישראל באותו זמן. ובפרשת תרומה, הנקראת בימים האלה, מסתתר סוד גדול על ההודאה.
"ויקחו לי", ולא "ויתנו לי"
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" (שמות כה, ב).
לכאורה היה צריך לכתוב "ויתנו". ועוד: המשכן הוא בית ה', ולמה לא נבנה כולו מזהב, אלא מנדבות רבות ושונות?
מבאר הבן איש חי: הנדבה צריכה לבוא מתוך שמחה. אילו נדרש רק זהב, היו מביאים בלב כבד. לכן ניתן לכל אחד להביא כפי ידו, בשמחה ובשלמות הלב.
ו"ויקחו לי": מי שיודע שהכל מה', אינו נותן משלו. הוא לוקח מה שה' נתן לו, ומחזיר לו. כדברי המדרש: "מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית?" אפשר להתפאר במזוזה מהודרת, אבל מי נתן לך את הבית?
הבריח התיכון
אמרו חז"ל שהבריח התיכון היה מסתובב בנס מן הקצה אל הקצה. והוא נעשה מן העץ שתחתיו הכניס אברהם אבינו אורחים, ולימד אותם להודות לה' על מה שאכלו ושתו. עץ שתחתיו הודו לה', ראוי להשראת שכינה.
השולחן שבכל בית
"ועשית שלחן עצי שטים, אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו. וצפית אתו זהב טהור" (שמות כה, כג-כד).
כמעט כל המפרשים אומרים כאן יסוד אחד: השולחן שבמשכן רומז לשולחן שבבית כל יהודי. "שולחנו של אדם מכפר עליו כמזבח".
אבל יש בשולחן גם סכנה. אמרו חז"ל שהשובע מביא את האדם לבעוט, ולשכוח מי נתן לו. לכן מיד אחרי "ואכלת ושבעת" כתוב "וברכת את ה' אלקיך" (דברים ח, י). רוצה שולחנך יכפר כמזבח? ברך ברכת המזון בכוונה.
כאילו אומר לך הקדוש ברוך הוא: זכור שאני נותן לך את הבריאות, את הטעמים שבאוכל ואת ההנאה מהם, ואת שפע המזון עצמו. אל תשכח מי משפיע עליך, וברך אותי בכוונה גדולה.
ועוד רמז: גובה השולחן אמה וחצי, תשעה טפחים. ואין השכינה שורה למטה מעשרה. בשעת האכילה קל להתרחק מן השכינה, והברכה היא שמעלה את האדם.
סודות הזהב
אומר רבנו בחיי: זהב רומז לשלוש ברכות המזון שמן התורה. ז – הזן, ה – הארץ, ב – בונה ירושלים. וב"מטה משה" מובא ש"טהור" רומז לברכת הטוב והמטיב. ועוד: זהב בגימטריה ארבע עשרה, כמניין ברכות המזון בשבוע: שתיים בכל יום חול, ושלוש בשבת, כשאת הסעודה השלישית אפשר לקיים במיני מזונות.
רבי משה אלשיך מוסיף: "שטים" בגימטריה "ארץ חיים". השולחן מאריך ימים, כשמכוונים בו כמו במזבח. ו"אמה רחבו", שישה טפחים, כנגד שש ברכות: נטילת ידיים, המוציא, וארבע ברכות המזון. ובספר "גבול בנימין": ארבע הטבעות כנגד ארבע ברכות המזון, "טבעות" מלשון מטבע הברכה שטבעו חכמים.
היסוד
כשיהודי מברך ברכת המזון בכוונה, שולחנו נעשה מזבח, והוא עצמו נעשה משכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד ואחד.
חומה מגינה
מובא בספרים שבכל ברכת המזון אין פ"א סופית, ללמד שמלאכי החבלה הנקראים "אף" ו"קצף" אינם שולטים במי שמברך בכוונה.
לפעמים נגזרת על אדם גזירה קשה, חס ושלום. אבל מביאים בשמיים את ברכת המזון שלו, והמקטרגים אומרים: אין לנו רשות להתקרב אליו. ברכת המזון עומדת סביבו כחומה בצורה.
אנשים מחפשים סגולות, והנה בידינו דבר שאנו עושים פעמיים ביום ויותר. ולפי האר"י הקדוש אין התעלות גדולה לנפש כמו ברכת המזון בכוונה, אפילו יותר מן התפילה, כי היא מן התורה. היא מורידה שפע לנו ולכל ישראל.
ברכה לאט
מגדולי ישראל היו ממליצים למי שחיפש קבלה טובה: ברך ברכת המזון בכוונה, ברך לאט, מילה במילה. כמה השפעות טובות נפתחות לאדם בזכות זה!
ילד יכול להתחיל כבר בסעודה הבאה: לברך מתוך הסידור, לאט, ולחשוב בכל ברכה על מה הוא מודה. בברכת הזן, על האוכל שאכל. בברכת הארץ, על ארץ ישראל הטובה. בבונה ירושלים, על הגעגועים לבית המקדש. ומבוגר יכול לעצור רגע לפני הברכה ולהיזכר: הכל מה'.
זו שמחת חודש אדר: לבנות משכן לה' בתוך ביתנו, סביב שולחננו. אבינו שבשמיים נותן לנו את הלחם, את הטעם ואת הבריאות, ומבקש רק שנזכור אותו ונודה לו. נאהב אותו ונברך כל ברכה בכוונה, ויזכנו שישרה שכינתו בתוכנו, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו.
📚 עוד חומרי לימוד על חודש אדר – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/