ל"ג בעומר
מדוע שמחים בל"ג בעומר
לב טוב
כתב בעל "בני יששכר" שארבעים ותשעה ימי העומר הם בגימטריה "לב טוב". שלושים ושניים הימים הראשונים הם "לב", ומל"ג בעומר מתחיל "טוב". כשיש לאדם לב, אפשר להביא אליו את האור הטוב.
כתוב בשולחן ערוך שבל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, ולכן מרבים בו קצת שמחה. אבל אם תשאל אנשים למה שמחים, יאמרו לך: כי רבי שמעון בר יוחאי נפטר. שני טעמים, שני עולמות, ואין ביניהם שום קשר. ולא מסתבר שכל העולם אומרים דבר אחד והשולחן ערוך דבר אחר. כנראה יש כאן שורש עמוק שמחבר ביניהם.
שתי קושיות
ועוד: וכי שמחים כשצדיק נפטר? בשולחן ערוך כתוב שבימי פטירת צדיקים, כמו משה רבנו בז' באדר ואהרן בא' באב, יש שמתענים. ובי' בניסן נפטרה מרים. כשצדיק נפטר עצובים, כי הפסדנו אור גדול מן העולם. האם ראיתם אדם ששמח ביום היארצייט של אביו?
וגם דברי השולחן ערוך קשים. נביא משל. אחרי התפילה הוציא אדם עוגות ויין, ואמר: "בואו, אני עושה סעודת הודיה! פרצה אש בביתי, וברוך ה' היא כבתה". שאלו אותו: "איך כבתה?" ענה: "היא שרפה את כל הבית, ולא נשאר לה מה לשרוף". כל האנשים הרימו גבה. אם לא נשאר לך כלום, על מה אתה מודה?
כך בתלמידי רבי עקיבא. מבואר בגמרא שמתו כולם, והיה העולם שמם. יש הרבה שטועים וחושבים שנשארו כמה תלמידים, ועל זה שמחים. אבל לא נשאר אף תלמיד אחד מן הישנים. אם כן, על מה שמחים?
נמצא של"ג בעומר הוא לכאורה יום תמוה מאוד, ולא מבינים על מה השמחה. אבל רבי שמעון גילה לנו את הזוהר, את פנימיות התורה. כך גם ל"ג בעומר: מבחוץ לא מבינים. כשחופרים פנימה, מגלים אור גדול.
רבי עקיבא
רבו של רבי שמעון היה רבי עקיבא, הרב של ההודיה. הוא שאמר "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד". ורבו של רבי עקיבא היה נחום איש גם זו, שעל הכל אמר "גם זו לטובה".
עשרים וארבע שנים לימד רבי עקיבא, עד שהיו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים. זה היה מפעל חייו. ובתוך שלושים ושלושה ימים מתו כולם. בכל יום הלך לשמונה מאות לוויות, רץ מלוויה ללוויה, עד הלוויה האחרונה. כל מפעל חייו קרס.
מה עושה אדם במצב כזה? אדם רגיל היה מתייאש: "ה' לא רוצה אותי, לא אוהב אותי, אני לא משמח אותו". הוא היה נכנס מתחת לשמיכה ונשאר שם. ומה עשה רבי עקיבא? באותו יום עצמו הלך אל רבותינו שבדרום, והעמיד חמישה תלמידים חדשים: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע. "והם הם העמידו תורה אותה שעה". מאין היה לו הכוח?
וכאב את בן ירצה
"כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה" (משלי ג, יב).
מבאר רש"י: כאב שרוצה להיטיב לבנו ולפייס אותו אחרי שהכה אותו, כן ירבה לך טובה אחרי המכה. לפעמים ה' צריך לייסר. אבל אחר כך, כמו אב רחמן, הוא מתמלא אהבה עצומה. "חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו".
רבי עקיבא ידע: כשהסתלק הכעס, זה זמן של רחמים ורצון. ולכן דווקא אז העמיד את התלמידים, שמהם יצאו המשנה, התוספתא, הספרא והזוהר. אחרי החושך מגיע אור גדול.
היסוד
כשאדם אינו בועט בייסורים, אלא מרכין את ראשו ומקבל אותם באהבה, אחריהם מגיע שפע עצום של רחמים.
כך ראינו גם בדורנו. עולם שלם של ישיבות באירופה עלה בלהבות, והרב מפוניבז' קם והקים ישיבה. שאלו אותו: "העולם נשרף, ואתה מקים?" אמר: אחרי החושך בא אור. והיום הארץ מלאה תורה. בימי הלל היה צריך לשלם כדי להיכנס לבית המדרש, והיום בית המדרש פתוח לכולם.
וזה לא צריך להיות דווקא חושך של דור שלם. כל אחד יכול לראות את זה בחייו. קרה לך משהו קשה? אם תקבל אותו באהבה ותרכין את הראש, תראה שאחר כך יורד עליך גשם גדול של ברכה. זה בדוק ומנוסה.
"המכסה שמים בעבים, המכין לארץ מטר" (תהלים קמז, ח).
כשאתה רואה בחוץ חושך, דע לך: זה רק כדי להכין לארץ מטר.
יום שמחתו
עכשיו מובן הכל. שמחים כי פסקו התלמידים מלמות, כלומר על האור הגדול שבא אחרי החושך: כל התורה שבעל פה יצאה מאותם חמישה תלמידים. איך לא נרקוד?
ומה שאומרים שרבי שמעון נפטר? בכתבי רבי חיים ויטאל כתוב שזה "יום שמחת רבי שמעון". אולי מי שלא הבין קרא "שמת" במקום "שמח". ורבי שמעון שמח ביום הזה, כי ידע שמכוח האור שירד אחרי החושך, זכה לגלות את ספר הזוהר. לכן אמר: זה יום שמחתי.
אף אחד לפני רבי שמעון לא קיבל רשות לגלות את סודות הזוהר. גם רבי עקיבא ידע מהם, אבל לא זכה לגלותם. הכוח לגלות אותם בא מן החמלה הגדולה שירדה אחרי החושך. כך מתחברים שני הטעמים: האור של רבי שמעון הוא האור שבא אחרי מות התלמידים.
אשריך שראיתני בכך
כשיצא רבי שמעון מן המערה, ראה אותו חותנו רבי פנחס בן יאיר, וגופו מלא פצעים. בכה: "אוי לי שראיתיך בכך". אמר לו: "אשריך שראיתני בכך, שאילו לא ראיתני בכך, לא מצאת בי כך".
"שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורים: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא" (ברכות ה ע"א).
רבי שמעון ידע זאת על בשרו, כמו שאמר דוד המלך: "טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך". איננו מבקשים ייסורים. אבל אם הם באים, אל תבעט בהם. קבל אותם באהבה, ותזכה לשפע כזה שתודה עליו כל חייך. פתח את הדלת, הסתכל על בתי המדרש המלאים, וראה איזה אור צמח אחרי החורבן.
הקדוש ברוך הוא הוא אב אוהב, וגם כשהוא מוכיח, הוא אוהב. בליל ל"ג בעומר, ליד המדורה, נדע על מה אנו שרים: על האור שבא אחרי החושך. יזכנו ה' לקבל הכל באהבה ולהודות לו תמיד, עד שיאיר עלינו האור השלם.
📚 עוד חומרי לימוד על ל"ג בעומר – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/