חנוכה
לך נאה להודות
"תהי צדיק"
חז"ל מתארים בגמרא במסכת נדה את התינוק לפני שהוא נולד: מקופל כמו פנקס, אוכל ממה שאמו אוכלת, ונר דלוק לו על ראשו, ומלמדים אותו את כל התורה כולה. וכשהוא יוצא לאוויר העולם, משביעים אותו:
"תהי צדיק ואל תהי רשע".
איך אפשר להשביע אדם שיהיה צדיק? וכי הדבר בידו? כן. ה' נתן בידי האדם את הכוח להגיע לדרגה הגבוהה ביותר, ומן השמיים מסייעים אותו.
אבל הרי כתוב "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ). אלא שיש תשובה. בפרקי דרבי אליעזר כתוב שה' ברא את התשובה עוד לפני שברא את העולם.
כצל עוף פורח
ומרגע שהתינוק נולד, הזמן מתחיל לרוץ, וכל רגע יקר מאוד. בן שנה, בן שבע, בן עשרים. "ימיו כצל עובר" (תהלים קמד, ד). ודרשו חז"ל: לא כצל של כותל, אלא כצל של עוף שפורח. רגע הוא כאן, ורגע איננו.
זקן אחד בן שמונים וחמש נשאל איך עברו עליו החיים. ענה: "כאילו עברה שעה אחת, כמו סרט שמריצים מהר".
כתב הרמב"ם בהלכות תשובה שצריך לשוב גם על מידות ודעות. ומבארים שגם על זה צריך לשוב: על שלא הודינו לה' כראוי. מי שעד היום פיו היה סגור, ולא הודה על כל מה שה' נותן לו בכל יום, יכול לחזור בתשובה ולהתחיל כבר היום. גם בתחום הזה יש תשובה.
המלך לשנה
כדי להבין כמה הזמן יקר, נביא משל. בממלכה אחת תלו מודעה: "מי רוצה להיות מלך לשנה?" אלפים התקהלו סביבה. אחד מיהר להירשם. אמרו לו: "לא צריך קורות חיים. רק תחתום: שנה אחת אתה מלך, ובסוף השנה חוזרים הביתה, בלי ויכוחים".
הושיבו אותו על כיסא מלכות רחב ונוח, ששוקעים בו עמוק. ארבעה ימים רק ישב ונהנה, ולא שם לב שהזמן עובר. אחר כך ביקש מעדנים, ולמחרת עוד מעדנים, ואחר כך יצא לטיולים בכל הממלכה. ופתאום עברו שישה חודשים, ועברה השנה כולה. באו ואמרו לו: "אדוני, הביתה". יצא בידיים ריקות, כמו שנכנס. וכך גם המלך השני.
בא השלישי, והיה פיקח. אמר: "תנו לי כיסא רגיל". שאל כמה תושבים יש בממלכה, וביקש מכל אחד עשרה דולר. את כל הכסף שלח מיד לבנק שבביתו. ואחר כך עוד ועוד. בלי מעדנים, בלי טיולים, בלי מנוחה. ובסוף השנה יצא בשמחה, ליהנות מן העושר לכל ימי חייו.
הנמשל: האדם בעולם הזה "שנה אחת", זמן קצר כצל עובר. הכסא והמעדנים נשארים כאן. מה שלוקחים איתנו הוא רק מה ששלחנו הביתה: תורה, מצוות ומעשים טובים. ואחד העיקרים הוא מה שה' חפץ בו: שנכיר אותו, כמו שכתוב "דע את אלוקי אביך ועבדהו". ואחד מעיקרי ההכרה הוא להודות לו. כל "תודה" בלב שלם היא עוד מטבע שנשלח אל הבנק של הנצח.
המנורה החדשה
בימים שלפני החשמל, משפחה ענייה אכלה לאור נר קטן. יום אחד ראתה האשה אצל השכנים אור גדול: מנורה חדשה. ביקשה מבעלה, והוא השקיע הרבה והתקין גם הוא מנורה.
בערב הראשון אמרה: "עכשיו רואים את הרצפה. תראה כמה היא שבורה!" החליפו מרצפות. אחר כך: "הבית ריק, צריך ספה". ועוד ועוד. עד שבעל הבית אמר לאורחיו: "לעולם אל תקנו מנורה!"
מה הקשר לענייננו? כל אחד יתבונן. ונראה שיש כאן לימוד גדול. האור היה צריך להביא תודה, ובמקום זה רק הראה עוד חסרונות. מי שמסתכל תמיד על מה שאין לו, לא יגיע לשמחה ולתודה.
בת מלכים
במדרש ויקרא רבה מובא משל: כפרי פשוט נשא בת מלכים, והביא לה חטיף קטן. אמרה לו: "אני בת מלכים. גם כל מעדני העולם לא יספיקו לי". הנמשל: הנשמה היא בת מלכים. אוכל ונוחות לא יספקו אותה. רק תורה וקרבת ה' נותנים לה סיפוק אמיתי.
למה אין מודים?
ועכשיו נגיע לעיקר. כותב בעל חובת הלבבות: האדם אפוף טובות, מסובב בהן מכל צד, וצריך להכיר מי הנותן ולהודות לו. גם לשליח מודים, כמו לדוור שהביא מעטפה, אבל עיקר התודה למי ששלח. ומדוע רבים אינם מודים?
יש שעסוקים מאוד בענייני העולם, אין להם זמן אפילו לדבר. הם רצים כל הזמן אחרי עוד ועוד, רוצים להגיע למדרגה גבוהה יותר, אינם מסתפקים במה שיש, ומסתכלים על מה שיש לשכן. כמו המנורה החדשה.
ויש שמוקפים בטובות כמו כולם ואומרים: "אז מה אם יש לי מקרר? אז מה אם יש לי בית? זה רגיל, כך צריך להיות". על זה מביא משל: איש חסד מצא תינוק במדבר וגידל אותו בביתו. ימים אחר כך שחרר אסיר מן השבי, והושיב את שניהם לסעודה. האסיר הודה בלי סוף: "תודה רבה! הצלת את חיי! איזה אוכל!" והילד ישב והתלונן: "למה אין היום מה שהיה אתמול?" למה? כי הוא היה רגיל בטובה מקטנותו, ולא היה בלבו מקום להודות. מי שלא מודה, זה מפני ההרגל: "מגיע לי". אבל באמת הכל מתנת חינם.
ויש שכאשר בא עליהם הפסד או צער, אינם מבינים שזה אמצעי להביא להם טובה. כמה פעמים אדם רואה רק אחר כך: "אילולא זה, לא היה קורה לי הטוב הזה". ה' הוא הטוב והמטיב, וכל גזרותיו בצדק. ויש שחושבים בלבם שאילו הם היו מנהיגים את העולם, היה טוב יותר.
העיקר
הימים חולפים כצל עוף פורח. מי שמתבונן ורואה שהכל מתנה, ולא "מגיע לי", פיו מתמלא שבח והודיה.
כוס ישועות אשא
אם כן, מי הוא שפיו מלא שבח? זה שמכיר בטובות. ואיך מכירים? מתבוננים ורואים שלא מגיע לנו כלום. מתבוננים בתורה המתוקה שנתן לנו, ובכל נשימה ונשימה, ורואים "כי טוב ה'".
יש פתגם: "תודה לי, ואוסיף לך". אבל אנחנו לא מודים כדי לקבל עוד. הלוואי שנחזיר משהו קטן מכל הטובות.
"מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (תהלים קטז, יב-יג).
ה' מגדל אותנו בכל יום כמו אותו איש חסד, באהבה שאין לה סוף. ננסה להיות כמו האסיר המשוחרר, שכל ביס הוא בעיניו נס. יפקח ה' את עינינו לראות את טובותיו, ונודה לו בכל לבנו, כי לו נאה להודות.
📚 עוד חומרי לימוד על חנוכה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/