🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
אומרת הגמרא בקידושין (ל' ע"ב): כשהעובר יוצא לאוויר העולם, משביעים אותו "תְּהֵא צַדִּיק וְאַל תְּהֵא רָשָׁע". כותב הרמב"ם בהלכות תשובה שהרבה תחומים יש לאדם לחזור בתשובה עליהם, ואחד מהם - שהאדם צריך לחזור בתשובה גם על כך שלא הודה לקדוש ברוך הוא כראוי. עד עכשיו פיו לא היה מלא הודיה - מעכשיו אפשר להתחיל.
ימי האדם, כפי שנאמר, הם "כְּצֵל עוֹבֵר" - וכפי שאמרו חז"ל, לא כצל של כותל אלא כצל של עוף פורח. לכן צריך לנצל את הימים להכיר ולהודות: "מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי" (תהילים קט"ז).
מסופר על מי שפרסם מודעה "מי רוצה להיות מלך לשנה?" בא הראשון, קיבל את הכיסא המלכותי, וכל השנה רק ישב וביקש מעדנים - חצי שנה עברה בחוסר שינה, בטיולים, בכיף, ובסוף השנה יצא בהקלה גדולה, כי לא ידע לנצל את הזמן.
בא השני - הוא היה פיקח. ויתר על הכיסא המפואר, ביקש כיסא רגיל. ומיד פנה לתושבי הממלכה - מיליון וחצי איש - וביקש מכל אחד 10 דולר. תוך יומיים קיבל מיליוני דולרים, העביר אותם לבנק שלו, המשיך לבקש עוד ועוד, בלי לישון, בלי לאכול - וכשהגיע סוף השנה, יצא בשמחה עצומה, כי ניצל את הזמן שניתן לו לתכלית שתישאר איתו לנצח.
לאדם יש "שנה" - חיים קצרים כצל עובר. מה שהוא לוקח איתו זה מצוות ומעשים טובים. אחד העיקרים שבהם: להודות לשם.
הנשמה הקדושה של עם ישראל היא כמו "בת מלכים" - מה שמביאים לה מעולם הגשמי (כמו "במבה") אינו מספק אותה; היא רוצה תורה, שמזין אותה באמת.
כותב בעל חובת הלבבות: האדם אפוף טובות, אך צריך להכיר מי הנותן ולהודות לו - גם לשליח, וגם למי ששלח. אבל לא כולם מכירים בעושר הטובות הללו, כי הם עסוקים כל הזמן בקנייני העולם, רצים ומשתוקקים לעוד ולעוד, ואינם מסתפקים במה שחנן אותם השם - ולכן אינם מודים, ואף חושבים שמה שיש להם מגיע להם.
מי שלא מודה זה בגלל הרגל שנשחק אצלו - "מגיע לי". יש להתבונן ולזכור שכל מה שיש לנו הוא חסד וטובה בלבד, כמו שכתוב "טוֹב ה' לַכֹּל" - ולכן ראוי להודות, ואולי אף נזכה שהשם יוסיף לנו, כפי שאומר הפתגם: תודה לי ואוסיף לך.