פורים
כתוב זאת זיכרון בספר
המצוה שדוחה את כל המצוות
כך פוסק הרמב"ם בתחילת הלכות מגילה:
"והכל חייבין בקריאתה... ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצוות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה. ואין לך דבר שנדחה מפני מקרא מגילה, חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין" (רמב"ם, הלכות מגילה, פרק א).
הכהנים באמצע עבודת הקורבנות מפסיקים ובאים לשמוע מגילה. לומדי התורה סוגרים את הגמרא. וכל שאר המצוות נדחות מפניה.
רק דבר אחד קודם למגילה: מת מצוה, שאין מי שיקבור אותו. מצוה שהיא מדרבנן, ובכל זאת כמעט כל מצוות התורה נדחות מפניה.
מה כל כך חשוב בקריאת המגילה, שהיא קודמת אפילו לעבודת בית המקדש?
הדבר החביב ביותר
מבואר בגמרא ובמפרשים: יש דבר שחביב מאוד לפני בורא עולם, והוא לספר את נפלאות ה'. פרסום הנס. ואת זה צריך ללמוד לא רק למגילה, אלא לכל הנפלאות שה' עושה עמנו.
כך נאמר בפרשת חוקת: "על כן יאמר בספר מלחמות ה'" (במדבר כא, יד). רש"י מפרש: כשיספרו את הניסים שנעשו לאבותינו. והרמב"ן מפרש שהיה ממש ספר כזה, שחכמי הדורות ההם כתבו בו את המלחמות והניצחונות הנפלאים, וייחסו אותם לה', כי באמת הוא שנלחם.
ובהגדה של פסח: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי". מסביר הרלב"ג: בעבור זה, כדי שאספר לך את הניסים. כל יציאת מצרים הייתה כדי שנספר לבנינו את הנפלאות.
ובתהילים: "לשמע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך" (תהילים כו, ז). ומבאר המלבי"ם שעיקר ההודיה היא לספר את נפלאות ה', כדי שיראו בני אדם את גדולתו.
יד ועל כס יה
בפורים קוראים בתורה את פרשת עמלק, והיא מסתיימת: "ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז, טז).
ויש כאן רמז: "יד" הוא י"ד באדר, פורים. "יה" בגימטריה חמש עשרה, ט"ו באדר, שושן פורים. בשני הימים האלה, בכל דור ודור, יש "מלחמה לה' בעמלק".
ואיך מוחים את עמלק?
ה' נסי
מיד אחרי שה' אומר למשה "כתב זאת זכרון בספר... כי מחה אמחה את זכר עמלק", כתוב: "ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי" (שמות יז, יד-טו).
הפעולה הראשונה של משה היא לבנות מזבח ולקרוא לו "ה' נסי". כל מי שיראה אותו וישאל לשמו, יזכור את הנס.
למה זו הפעולה הראשונה? הרי ה' ציווה למחות את עמלק, ומשה עוד לא יצא להילחם. אלא בא ללמד אותנו איך באמת מנצחים את עמלק, בכל דור.
היסוד
את עמלק מוחים על ידי זכירת חסדי ה'. כשאדם זוכר את חסדי ה' ומזכיר אותם, נמחה שמו של עמלק.
כתוב זאת זיכרון בספר
התרגום יונתן והאבן עזרא מבארים ש"בספר" אינו ספר התורה, אלא ספר מלחמות ה' שהיה אצלם. ואפשר לומר שזה ציווי לכל יהודי עד היום: כשקורה לך נס, כשאתה רואה סייעתא דשמיא, כתוב את זה בספר, בפנקס הודיה.
"ושים באזני יהושע": ספר את זה לבניך. סיפורים שאדם מספר על הניסים שקרו לו, ומעביר לבניו ולנכדיו, מחזקים מאוד את האמונה. ובזה מוחים את עמלק.
ובמגילה עצמה: היכן מתחיל המהפך? "בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ויאמר להביא את ספר הזכרונות" (אסתר ו, א). יש שאמרו: כשאחשוורוש פתח את ספר הזכרונות שלו, התחילו הניסים.
וכך כל יהודי שיפתח את ספר הזכרונות שלו ויקרא את חסדי ה' שהיו עמו, יראה ניסים אחד אחרי השני. רבים מספרים שמאז שהתחילו לכתוב, הניסים לא פוסקים. רק תרצה לכתוב, וה' ידאג שיהיה לך מה לכתוב.
ולכן מובן מדוע קריאת המגילה חביבה כל כך. לחזק את האמונה, לנו ולבנינו, על ידי סיפור נפלאות ה', זה הדבר האהוב ביותר לפני הקדוש ברוך הוא, יותר אפילו מעבודת בית המקדש.
שיחו בכל נפלאותיו
בכל יום אנחנו אומרים: "שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו" (תהילים קה, ב). והיה אומר החפץ חיים: לשיר ודאי צריך, ולזמר ודאי צריך. אבל השיחה שלנו, "שיחו", צריכה להיות תמיד בנפלאות ה'.
הרב את ריבנו
אחרי המגילה אנו מברכים: "הרב את ריבנו, והדן את דיננו". ובחנוכה אומרים: "רבת את ריבם, דנת את דינם". מה ההבדל?
נס חנוכה היה מחוץ לגדר הטבע. פך שמן שדולק שמונה ימים לא קורה בימינו, ולכן אומרים "ריבם". אבל נס פורים היה בתוך הטבע, וזה קורה גם היום, לכל אחד מאיתנו. לכן אומרים "ריבנו".
ניסי פורים יש לכל אחד, לכל מי שאכפת לו לזכור את חסדי ה' ולכתוב אותם. הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ועושה עמנו נפלאות בכל יום. יזכנו ה' לראות אותם, לכתוב אותם ולספר אותם לבנינו, ולקחת מן הפורים שמחה לכל השנה.
📚 עוד חומרי לימוד על פורים – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/