חנוכה
כי טוב חסדך מחיים
המצווה היומית של חנוכה
בפסח, המצווה של כל יום היא אכילת מצה. בסוכות, ישיבה בסוכה וארבעת המינים. ובחנוכה? חז"ל אמרו:
"וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו, להודות ולהלל לשמך הגדול" (נוסח "על הניסים").
שאל הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן בספרו "ימלא פי תהילתך": איך אפשר להודות באמת על נס שהיה לפני אלפיים שנה? לא הייתי שם, לא ראיתי, רק שמעתי מאבותיי.
והשיב: אם אדם יתחיל להודות על הניסים שה' עושה איתו בכל יום, הוא יוכל להתחבר גם לנס של אז. לכן במודים אומרים קודם "ועל ניסיך שבכל יום עמנו", ורק אחר כך מוסיפים "על הניסים".
הבשמים של יוסף
בפרשת וישב, הנקראת לפני חנוכה, יוסף נזרק לבור ונמכר לישמעאלים, והם מורידים אותו למצרים כעבד. יוסף יודע היטב לאן הוא הולך. הוא עזב את בית אביו, את בית המדרש, את הכל, ויורד לארץ זרה. והתורה מספרת מה נשאו הגמלים:
"וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט, הולכים להוריד מצרימה" (בראשית לז, כה).
רש"י מביא, על פי המדרש: אין דרכם של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחם רע, "ולזה נזדמנו בשמים, שלא יוזק מריח רע".
ושואלים בעלי המוסר: וכי מה אכפת לאדם שנמכר לעבד אם יש סביבו ריח טוב או ריח רע?
אמא בחלון
נביא משל. ילד אחד היה צריך לעבור ניתוח, לא עלינו. ההורים ליוו אותו עד הרגע האחרון, ואז נאלצו להיפרד. האחות הכניסה אותו לחדר הניתוח, והוא התחיל לבכות: "אבא, אמא, איך השארתם אותי לבד?"
ופתאום הוא רואה חלון קטן למעלה, ובו אמא. היא מציצה, מחייכת ומנופפת לו ביד. ובאותו רגע הוא נרגע. אם אמא איתי, כבר לא כואב.
"בכל צרתם לו צר" (ישעיהו סג, ט).
כתוב "לא" באל"ף, ונקרא "לו" בוי"ו. כשיהודי יודע שה' מצטער איתו בצרתו, הצרה כבר "לא צר". היא מפסיקה לכאוב.
מסופר על ראש הקהל בבריסק, שהעלילו עליו והושלך לבית הסוהר. הוא ישב וביכה את גורלו, ופתאום נפתחה הדלת ונכנס אחד מגדולי ישראל של העיר, שגם עליו העלילו. מאותו רגע נעשה ראש הקהל שמח כולו: "איזו זכות, להיות יחד עם צדיק כזה!" ושכח את כל הכאב.
וכך יוסף: כשראה שהקדוש ברוך הוא משנה בשבילו את ההרגל, ושהישמעאלים נושאים בשמים, הבין שה' איתו. הוא הרגיש את החיוך של בורא עולם, והכאב פסק.
"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי" (תהילים כג, ד).
וזה יסוד גדול. אדם שהולך עם הודיה לה' רואה תמיד, גם בתוך הקשיים, את יד ה' שאיתו. הוא מוצא את הבשמים שבתוך כל מצב, את הנקודה הטובה שבכל מקום, וזה נותן לו כוח לעבור הכל.
"כי טוב חסדך מחיים, שפתי ישבחונך" (תהילים סג, ד).
יש חסד שבו אנו חיים. ויש "טוב חסדך": כשאדם מרגיש את אהבת ה' עליו. וזה טוב יותר מן החיים עצמם.
למה דווקא פך השמן?
שואל הגאון רבי חיים שמואלביץ ב"שיחות מוסר": למה קבעו את חנוכה על נס פך השמן ולא על נס המלחמה?
ומשיב: נס המלחמה עדיין לא מראה אהבה. אילו לא ניצחו, היו היוונים הורגים את כולם, והצלה מסכנה כזו היא מינימום של רחמים. גם אנחנו נרוץ להציל שכן שנמצא בסכנה, לא מפני שאנו אוהבים אותו במיוחד, אלא מפני שכך צריך.
אבל בנס פך השמן, אפשר היה להדליק גם בשמן טמא. לא היו חייבים שמן טהור. ופתאום נעשה להם נס. זו נשיקה מבורא עולם.
היסוד
נס המלחמה הוא "חיים". נס פך השמן הוא "טוב חסדך", הבשמים שמגלים את אהבת ה'. לכן דווקא עליו קבעו את ימי ההודיה.
לחפש את הבשמים
מי שחי כך, לומד לראות בכל מקום את הנשיקה של בורא עולם, גם בתוך הקשיים וגם בחיי היום יום. ואז שום דבר כבר לא כואב לו כל כך, כי הוא מרגיש תמיד שה' איתו.
"שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט. לכן שמח לבי ויגל כבודי" (תהילים טז, ח-ט).
בימי חנוכה ננסה לחפש בכל יום את הבשמים הקטנים: מילה טובה, עזרה שהגיעה בזמן, רגע של שמחה. ילדים יכולים לספר בערב ליד הנרות על "בושם" אחד שה' שלח להם היום.
אבינו שבשמיים אוהב אותנו אהבה שאין לה גבול. הוא לא מסתפק בכך שנחיה, אלא שולח לנו בשמים בדרך ופך שמן קטן, רק כדי שנדע כמה הוא אוהב אותנו. נודה לו בכל לבנו, ונזכה לימי שמחה והלל.
📚 עוד חומרי לימוד על חנוכה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/