🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
שואל הרב שטיינמן זצ"ל בספרו: כיצד יכול האדם להודות לקדוש ברוך הוא על נס שהיה לפני 2000 שנה? הרי לא ראינו, רק שמענו מפי אבותינו - איך מרגישים הודיה אמיתית על דבר כה רחוק?
עונה הרב שטיינמן: אם אדם מתרגל להודות לקדוש ברוך הוא על הניסים הקטנים שקורים איתו יום יום - הוא יוכל להתחבר גם להודיה על מה שקרה לפני 2000 שנה. לכן, בברכת "ועל הנסים" אומרים תחילה "וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ", ורק אחר כך מגיעים ל"עַל הַנִּסִּים... בַּיָּמִים הָהֵם".
מובא בשם הרב שטיינמן זצ"ליוסף בפרשת וישב (הנקראת סמוך לחנוכה) נמכר לישמעאלים היורדים למצרים. אומר הפסוק: "וְגַמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט" - ומדרש תנחומא (הובא ברש"י) שואל: אין דרכם של ישמעאלים לסחור אלא בנפט ועטרן שריחם רע - למה דווקא בשמים? "אלא אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה, אין נתון בין ריח רע - אלא אזמין לו ריח טוב." הקדוש ברוך הוא דואג ליוסף שלא רק גופו יינצל, אלא שגם קטני הפרטים סביבו יגלו את אהבתו.
וזהו סוד הפסוק "כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים" - יש חסד סתם, שבו האדם רק חי, ויש "טוב חסדך" - חסד שמראה את אהבת ה', לא רק את קיומו הבסיסי. כשאדם יודע ש"בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר" (קרי "לא" באל"ף שנקרא כ-ו') - שהקדוש ברוך הוא כואב לו את כאבו יחד איתו - הצרה כבר לא כואבת באותה מידה.
תהלים סג, ד; ישעיה סג, טמסביר הרב חיים שמואלביץ' (בסיכום מוסר) יסוד עמוק: מדוע קבעו את ימי החנוכה על נס פך השמן ולא על נס המלחמה? הרי נס המלחמה עצום יותר מבחינה כמותית!
נס המלחמות עדיין לא מוכיח אהבת השם המיוחדת לישראל - אילו לא ניצחו, היו היוונים הורגים את כולם. הצלה כזו היא בבחינת רחמים מינימליים, לא הכרח להראות בה אהבה יתרה. אבל נס פך השמן - הרי אפשר היה להדליק בטומאה, לא היו חייבים לחפש שמן טהור. ופתאום נעשה להם נס, כמו "נשיקה" מבורא עולם. זהו "כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים" - נס המלחמה הוא בחינת "חיים" (הכרחי), ונס השמן הוא "טוב חסדך" - גילוי אהבה מיוחדת, מעל ומעבר להכרחי.
מובא בשם הרב חיים שמואלביץ' זצ"לזהו מוסר גדול לכל יהודי: לראות את "הנשיקה" עם בורא עולם בכל מקום - גם בקשיים וגם סתם בחיי היום-יום. וכשאדם עושה כך, "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר" - שום דבר כבר לא כואב באותה מידה, כי "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד... לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי".