חנוכה
ימי החנוכה הם ימי הודיה והלל
קושיית השיבולי הלקט
ימי החנוכה הם ימים גדולים ונעלים, אבל עיקר העיקרים שלהם הוא שנקבעו להודות ולהלל לה'.
שואל בעל "שיבולי הלקט": מדוע בחנוכה גומרים את ההלל ומברכים עליו בכל שמונת הימים? בפסח, שהוא חג מן התורה, גומרים את ההלל רק ביום הראשון, ובשאר הימים לא. הרי יום אחד של הלל מסמל את ההודיה על הנס. מה ראו חז"ל לקבוע בחנוכה יותר?
ומתרץ: בחנוכה כל יום היה נס בפני עצמו. השמן דלק עוד יום ועוד יום.
זו כל מהות החג
ויש תירוץ נפלא, שנאמר בשם הגאון רבי אליהו דיסקין. בחנוכה, ההודיה היא עצם החג. כך אנו אומרים:
"וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול" (נוסח "על הניסים").
לכן ראוי לגמור את ההלל בכל יום, כי זו כל המהות של הימים האלה. ולכן גם אין בחנוכה מצוות נוספות. אפילו הדלקת הנר היא פרסום הנס.
"מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו" (רמב"ם, הלכות חנוכה ד, יב).
יש בנרות עניינים גבוהים. כתוב בספרים שיש בהם מן האור הגנוז, והם כעין המשך למנורה שבבית המקדש. ובכל זאת, טעם המצווה הוא אחד: להודיע הנס ולהודות לה'.
ומכאן הערה למעשה: כשעוברים ברחוב ורואים נרות חנוכה, ראוי לומר כמה מילים של הודיה, כמו "הנרות הללו אנו מדליקין על הניסים ועל הפורקן", כי זו מטרת ההסתכלות בנרות.
שמונה: מעל הטבע
על קושיית הבית יוסף, למה קבעו שמונה ימים, נאמרו כבר מאות תירוצים. ואפשר להוסיף: שבעה ימים הם הטבע, שבוע שלם שחוזר על עצמו. שמונה הוא מעל הסדר הרגיל.
היסוד
היום השמיני רומז שלא די להודות שבוע אחד. צריך להמשיך הלאה, כל החיים, להודות לה' בכל עת ובכל רגע.
שבע מילים ועשרים וארבע אותיות
מובא שיש ארבעה פסוקים שבכל אחד מהם שבע מילים, ובכתיבתם עשרים וארבע אותיות:
"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (תהילים קז, א). "מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה" (תהילים קיח, ה). "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהילים קמה, טז). "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהילים קכא, ד).
שבעה ימים בשבוע ועשרים וארבע שעות ביממה. שני הפסוקים הראשונים תלויים בנו: להודות לה' תמיד, ולקרוא אליו לא רק "מן המצר", בשעת צרה, אלא גם "במרחב", כשטוב לנו.
ואם נקיים אותם בכל שעה ובכל יום, יתקיימו בנו שני הפסוקים האחרים, שהם ההבטחה מלמעלה: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ו"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
ועוד דבר מתוק: מובא שב"מזמור לתודה", שהשולחן ערוך כותב לאמרו בכל יום בנגינה, יש מאה שישים ושמונה אותיות. וזה בדיוק שבע כפול עשרים וארבע: להודות ולהלל בכל ימי השבוע ובכל שעות היממה.
שיר של תודה לעולם
ימי החנוכה מלמדים שהודיה אינה דבר של יום אחד. היא דרך חיים.
הקדוש ברוך הוא פותח את ידו ומשביע אותנו בכל יום, ואינו נם ואינו ישן מלשמור אותנו. נודה ונהלל לו על כל מה שעשה, עושה ויעשה לנו, עד שייבנה בית מקדשנו, ושם נשיר שיר חדש ונקריב את קרבן התודה שלא יתבטל לעולם.
📚 עוד חומרי לימוד על חנוכה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/