🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
שואל השיבולי הלקט: מדוע בחנוכה גומרים את ההלל כל שמונת הימים עם ברכה, ואילו בפסח - שהוא חג מהתורה - רק ביום הראשון גומרים את ההלל ומברכים, ובשאר הימים לא? לכאורה יום אחד שעושים אותו מסמל את כל ההודיה על הנס, כמו בפסח - אז מדוע בחנוכה ראו חז"ל לקבוע יותר?
מתרץ השיבולי הלקט: בחנוכה כל יום היה נס בפני עצמו - השמן דלק עוד יום ועוד יום, וכל יום היה נס נפרד. תירוץ נוסף, ששמעתי בשם הגאון רבי אליהו דיסקין שליט"א: חנוכה שונה כי עיקר המהות והעניין המרכזי של חנוכה עצמו הם ימי הודיה - "וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל". כל המהות של קביעת שמונת הימים היא כדי להודות ולהלל, ולכן מן הראוי לגמור את ההלל בכל יום - זו כל הנקודה המרכזית של הימים האלה.
לכן גם אין מצוות נוספות בחנוכה - אפילו הדלקת הנר עצמה היא פרסום הנס. כותב הרמב"ם (הלכות חנוכה, פרק ד', הלכה יב): "מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד... וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר בָּהּ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ הַנֵּס". כל המטרה, כל הטעם של מצוות נר חנוכה, היא לפרסם את הנס ולהוסיף בשבח ההודיה לקדוש ברוך הוא.
אולי אפשר לומר עוד תירוץ לקושיית הבית יוסף (מדוע קבעו שמונה ימים ולא שבעה): שמונה הוא מעל הטבע. שבעה ימים הם רצף רגיל - שבוע שלם שחוזר על עצמו: ראשון, שני, שלישי... עד שבעה, וחוזר חלילה. אבל שמונה הוא מעבר לסדרה הרגילה - זה בא לרמוז שלא מספיק להודות שבוע אחד ולעצור, אלא צריך להמשיך להודות ולהלל כל הזמן, כל החיים, בכל עת ובכל הזדמנות.
יש ארבעה פסוקים בתהילים ק"ז שכל אחד מהם מורכב משבע מילים ועשרים וארבע אותיות: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב", "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ", "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן", ו"הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל". זה בא להורות: שני הפסוקים הראשונים תלויים בנו - שנקיים תמיד "הודו לה' כי טוב" ו"מן המצר קראתי" (לא רק בעת צרה אלא תמיד).
אם נזכה לקיים את זה 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע - "תמיד להודות ולהלל" - אז יתקיים בנו "פותח את ידך" ו"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
במזמור לתודה יש 168 אותיות - בדיוק 7 כפול 24! גם זה בא לרמוז: שבע ימים בשבוע, עשרים וארבע שעות ביום, להודות ולהלל לקדוש ברוך הוא.
יהי רצון שנזכה בקרוב לגאולה שלמה, ליבנות בית מקדשנו ותפארתנו, ושם נשיר שיר חדש, ונקריב את קורבן התודה שלא יתבטל לעולם, וגם השיר של תודה לא יתבטל לעולם.