פורים
יומיים ימי הפורים
יום כ-פורים
מביאים בשם האר"י הקדוש: יום הכיפורים נקרא "יום כ-פורים", יום שהוא רק כמו פורים. יש בפורים מעלה שאין אפילו ביום הכיפורים.
מהי המעלה? מובא בספרים הקדושים שבכל יום, ואפילו בשבת וביום הכיפורים, ההארות המיוחדות מלמעלה נמצאות בזמן התפילה, ואחר כך מסתלקות. אבל בפורים, ההארה הגדולה נמשכת כל היום. אותה הארה שהייתה בימי מרדכי ואסתר חוזרת בכל שנה, בשני ימי הפורים.
ולמה? כי בימים האלה "קיימו וקיבלו היהודים" (אסתר ט, כז). מה שקיבלו בהר סיני כמו בכפייה, קיבלו בימי אחשוורוש ברצון ובאהבה. ומדוע אז? אומר רש"י: מאהבת הנס. לכן ימי הפורים מסוגלים לקבלת התורה מאהבה. זה הזמן לאהוב את התורה, וזה היה מפנה גדול בעם ישראל, שהגיעו למצב כזה.
ועוד: בפורים "כל הפושט יד נותנים לו". מביאים בשם האר"י שזה לא רק בצדקה, אלא גם ברוחניות. מה שאדם מבקש בימים האלה, זו עת רצון גדולה. וכבר מתענית אסתר מתחילה עת הרצון הזאת.
למה שני ימים?
שואל הר"ן במסכת מגילה: מה ראו חז"ל לחלק את עם ישראל לשניים, אלה בי"ד ואלה בט"ו? בשום חג מחגי התורה לא מצאנו דבר כזה.
ומתרץ: כך הייתה צורת הנס. היהודים שבכל המדינות נחו מאויביהם בי"ד, והיהודים שבשושן נלחמו גם בי"ד ונחו בט"ו. הימים נקבעו כפי שהיה הנס. אבל אפשר להוסיף על כך עוד טעם.
איפה הזמן?
כשמתבוננים, רואים שבפורים יש מצוות מעשיות רבות, ומי שמקיים אותן בהידור, הן תופסות כמעט את כל היום.
קריאת המגילה פעמיים, ולפעמים צריך לקרוא שוב בבית, עד שבבתים רבים קוראים ארבע פעמים. מתנות לאביונים: לחפש את העניים, לתת כאן ולתת שם. משלוח מנות איש לרעהו, לקרב את הלבבות. וסעודת פורים, סעודת מלכים עם בשר ויין, ולהתבשם.
ואם כן, מתי נקיים את ה"קיימו וקיבלו"?
ראוי היה ביום כזה להסתגר בחדר וללמוד תורה בדבקות, כמו שנוהגים כמה מגדולי התורה. וראוי היה לנצל את עת הרצון, ללכת לכותל ולשפוך שיח לפני ה'. אבל היום כבר מלא מצוות.
הארה אחת לכולם
מדייקים בספרים מדברי האר"י: ההארה המיוחדת של פורים, "הארת מרדכי", נמצאת אצל כל עם ישראל בשווה בשני הימים, מתחילת ליל י"ד ועד מוצאי ט"ו.
ולכן שני הימים הם ימים טובים לכל ישראל. אין מספידים ואין מתענים בהם, ואין אומרים תחנון, לא אלה ולא אלה. ויש פוסקים, כמו שמביא הבן איש חי, שנזהרים ממלאכה בשני הימים. אמנם אין זה מוסכם לכל הדעות.
היום הפנוי
שני הימים שווים באמת לכל ישראל. אלא שנתנו יום אחד לעסוק במצוות, ומדין ערבות כולנו שותפים בו. ואת היום השני נתנו לנו יום פנוי, כדי לקיים "קיימו וקיבלו": לשבת ללמוד מתוך אהבה, ולבקש ולהודות.
ואשרינו, שבכל מקום עושים "אבות ובנים" של פורים, "ישיבת מרדכי", ומסגרות לימוד לכל אחד. ויש שעושים "משמר" כל הלילה שבין י"ד לט"ו, וזה דבר גדול מאוד. מי שיושב ולומד בימים האלה, זוכה להארה גדולה, וזוכה באמת לקבל את התורה מאהבה.
נמצא שיש לנו בפורים עשרים וארבע שעות "מיותרות". ביום שלנו מקיימים את המצוות בהידור. וביום שבו אחינו עושים פורים, אנחנו פנויים יותר: פנויים ללמוד, ופנויים לקיים "כל הפושט יד נותנים לו".
זה גם הזמן לבקש ולהודות, ולומר את המזמור "למנצח על אילת השחר מזמור לדוד", מזמורה של אסתר.
קרייתא זו הלילא
שואלת הגמרא: הנס היה גדול, למה אין אומרים הלל בפורים? ומשיבה: "קרייתא זו הלילא", קריאת המגילה היא ההלל.
אבל איפה יש הלל במגילה? אין בה הודיה מפורשת לה'. שם ה' אפילו אינו כתוב בה, אלא ברמז, כמו בראשי התיבות של "יבוא המלך והמן היום". ובכל מקום שכתוב "המלך", דרשו חז"ל שזה מלכו של עולם.
מכאן נלמד להתבונן. כשאדם קורא את המגילה, הוא רואה איך השתלשל הכל. ה' הקדים רפואה למכה: ושתי נהרגה, והמלך חיפש אשה, ואסתר נלקחה לבית המלך.
בתחילה לא הבינו את מרדכי. כולם כורעים ומשתחווים להמן, ורק "מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה". הוכיחו אותו: "אתה מכניס את כולם לסכנה!" ואפילו מגדולי הדור שאלו אותו למה הוא מתעקש. ובסוף התברר כמה צדק, והישועה באה בזכותו, בזכות אסתר, ובזכות שישראל חזרו בתשובה וצמו שלושה ימים.
ואז ראו את ההשגחה הפרטית בכל פרט. בדיוק באותו לילה נדדה שנת המלך. בדיוק בבוקר הגיע המן לחצר. בדיוק מרדכי שמע את בגתן ותרש. הכל בדיוק. ומתוך ההתבוננות הזאת ראו את יד ה', והגיעו לקבל את התורה מאהבה.
וזה פירוש "מאהבת הנס". מתוך שראו את יד ה', התקרבו אליו כל כך, עד שהבינו כמה התורה חביבה, כמה היא טובה לנו, כמה היא מתוקה לחך. ומי שמספר את נפלאות ה' ומתבונן בהן, מגיע גם הוא להכרה הנפלאה הזאת.
אין הלל גדול מזה
כל פעם שאדם מספר את ההשגחה הפרטית שקרתה לו, אפילו בדברים קטנים, ורואה את יד ה' בכל דבר, זה ההלל הגדול ביותר.
נס ופלא
ומכאן עוד דבר. בנוסח "על הניסים" שבידינו, בחנוכה מסיימים "ועשית עמהם ניסים ונפלאות", ובפורים "ועשית להם נס ופלא". למה?
כי בחנוכה היו ניסים רבים: המלחמות, ניצחון המעטים, פך השמן. ובפורים, כל השתלשלות המגילה היא נס אחד גדול. והנס והפלא הגדול באמת הוא שהגיעו להכרה, ל"קיימו וקיבלו" מאהבה, מתוך שראו את יד ה'.
וכך גם אנחנו. כשנקרא השנה את המגילה, ננסה לראות בה לא רק סיפור יפה, אלא את יד ה' שמסובבת כל פרט. וכשנסתכל כך גם על חיינו, על הדברים הקטנים שהסתדרו "בדיוק", נגלה שגם אנחנו אומרים הלל, וגם אנחנו מתקרבים לקבל את התורה מאהבה.
אבינו שבשמיים מנהל את חיינו ביד אוהבת, פרט אחר פרט, גם כשהוא מסתתר כמו במגילה. נזכה לקרוא את המגילה כראוי, לראות את יד ה' בכל דבר ולספר את נפלאותיו, ונקבל את התורה מאהבה. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל, ונזכה לגאולה השלמה, במהרה בימינו.
📚 עוד חומרי לימוד על פורים – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/