🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
שואל הר"ן במסכת מגילה: מה ראו חז"ל, אנשי כנסת הגדולה, מרדכי היהודי ואסתר, לתקן שני ימי פורים ולחלק את עם ישראל - אלו עושים בי"ד ואלו בט"ו? לא מצאנו כדוגמת זה בשום חג מהתורה. מתרץ הר"ן: כך הייתה צורת הנס - אלו נחו מאויביהם ביום י"ד, ואלו (בשושן הבירה) ביום ט"ו.
מוסיף בשם האר"י ז"ל: ההערה המיוחדת של פורים, "הערת מרדכי", נמצאת אצל כל עם ישראל בשווה בשני הימים - מתחילת ליל י"ד עד מוצאי ט"ו. לכן בשני הימים אין אומרים תחנון, ואסורים בהספד ותענית - ויש פוסקים שאף אומרים שאסור בעשיית מלאכה בשניהם, גם למי שלא חוגג באותו יום דווקא.
כיוון שהימים האלה גדולים כל כך - יום של "כָּל הַפּוֹשֵׂט יָד נוֹתְנִים לוֹ" (עת רצון גדולה), יום שבו קיימו וקיבלו את התורה מרצון ומאהבה - היה ראוי לשבת וללמוד בהתעלות ובדבקות. אבל מצוות היום (קריאת המגילה מספר פעמים, מתנות לאביונים, משלוח מנות, סעודה) תופסות את רוב היום.
לכן ניתן לעם ישראל יום נוסף פנוי: מי שעושה ביום אחד את המצוות, יכול ביום השני - כשאחיו חוגגים - להתפנות ולשקוד על התורה מתוך אהבה, מכוח ערבות.
בכל מקום עושים "אבות ובנים" מיוחד לפורים, הנקרא "ישיבת מרדכי", ומסגרות לימוד לאברכים בין י"ד לט"ו - זמן ללמוד ולזכות להערה הגדולה של הימים.