שביעי של פסח
ידידים רוממוך בשירה קדמוך
בית אחד בפיוט
בשביעי של פסח, היום שבו נקרע הים, נוהגים בקהילות אשכנז לשיר את הפיוט "יום ליבשה". באחד מבתיו אנו שרים:
"ידידים רוממוך, בשירה קדמוך, שירה חדשה שבחו גאולים".
"ידידים", עם ישראל האהובים, רוממו את הקדוש ברוך הוא. אבל מה פירוש "בשירה קדמוך", הקדימו אותך בשירה? לכאורה היה צריך לומר "בשירה רוממוך". במה הקדימו, ולמה?
פירוש נפלא על כך מובא בספר "מעייני הישועה", והוא בנוי על שאלה ששאל השל"ה הקדוש על שירת הים עצמה.
לשונות שהתהפכו
על הגברים כתוב:
"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'" (שמות טו, א).
"השירה", בלשון נקבה. וכך הוא בכל שירות העולם הזה: "ונאמר לפניו שירה חדשה". ורק על הגאולה העתידה אנו אומרים "ונודה לך שיר חדש", בלשון זכר.
ועל הנשים כתוב:
"ותען להם מרים, שירו לה' כי גאה גאה" (שמות טו, כא).
"להם", בלשון זכרים, ולא "להן".
שואל השל"ה: מדוע הפכה התורה את הגברים לנשים ואת הנשים לגברים?
מנין היו להן תופים?
אצל הגברים כתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אז ישיר". הם שרו "אז", אחרי שראו את היד הגדולה ואת המצרים מתים על שפת הים. עד אותו רגע לא שרו.
אבל אצל הנשים כתוב: "ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת" (שמות טו, כ). שואל רש"י: מנין היו להן תופים במדבר? ומשיב:
"מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם ניסים, והוציאו תופים ממצרים" (רש"י שם).
הנשים עוד לא ראו את הים נבקע, אבל ידעו שהישועה תבוא. ולכן כבר במצרים הכינו את התופים. עליהן אפשר לומר "תשורי מראש אמנה": מרוב אמונה, הן שרו עוד לפני הנס.
מי "זכר" ומי "נקבה"
עכשיו מובן, אומר השל"ה, למה התהפכו הלשונות. בעניין השירה הגברים היו בבחינת "נקבה": חלשים, בלי די כוח לשיר לפני שראו. והנשים היו בבחינת "זכר": חזקות באמונה, שהכינו את התופים ואת השירה מראש.
כביכול אומר הקדוש ברוך הוא לגברים: רק עכשיו, כשהמצרים טובעים בים, אתם נזכרים לשיר? שירה צריך לומר כבר לפני שהנס קורה.
בשירה קדמוך
וזה פירוש הפיוט. "ידידים" הם האוהבים את בורא עולם, ויודעים שהוא אוהב אותם. לכן הם בטוחים בישועתו ואינם מחכים לה. "בשירה קדמוך": הם הקדימו את הקדוש ברוך הוא בשירה, ושרו על הנס עוד לפני שבא.
היסוד
היהודי הבוטח בה' אינו מחכה לנס כדי לשמוח. כבר בתוך הצרה הוא אומר "יגל לבי בישועתך", ושר מראש.
הגדיל ה' לעשות עמנו
ונסיים בדבר נפלא מן המזמור "שיר המעלות":
"אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. הגדיל ה' לעשות עמנו, היינו שמחים" (תהילים קכו, ב-ג).
הגויים ישאלו: מה מגיע לישראל, שנעשו להם ניסים כה גדולים? ואנו נשיב: הגדיל ה' לעשות עמנו, כי "היינו שמחים". גם בגלות, גם בצרות, היינו שמחים ובטוחים שה' יושיע. ומשום כך הגדיל לעשות עמנו.
להוציא את התופים כבר היום
לכל אחד מאיתנו יש "ים" שעוד לא נבקע, משהו שאנו מתפללים ומקווים לו. אפשר לחכות עד שהישועה תגיע ורק אז לשמוח. ואפשר לעשות כמו הנשים הצדקניות: להוציא את התופים כבר עכשיו, ולהודות לה' על הישועה שעוד תבוא.
ילד יכול לומר כבר היום: "תודה, ה', אני יודע שתעשה מה שטוב לי". ומבוגר בתקופה קשה יכול לשיר בלבו "יגל לבי בישועתך" עוד לפני שהישועה נראית.
אבינו שבשמיים אוהב אותנו, ואנחנו ידידיו. ידיד אמיתי אינו מחכה להוכחות, ושר לאוהבו מראש. נאהב את ה' בכל לבנו, נבטח בו בכל מצב, ונקדים אותו בשירה, עד שנזכה לשיר לפניו שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו.
📚 עוד חומרי לימוד על פסח – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/