← לספר המלא

מצוה חביבה
עד מאוד
דבר תורה
לחנוכה
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

חנוכה

מצווה חביבה עד מאוד

ביטוי שלא נאמר על שום מצווה

לפני שנפרדים מאור החנוכה, נתבונן איך לוקחים אותו לכל השנה. כתב הרמב"ם:

"מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד" (רמב"ם, הלכות חנוכה פרק ד).

ביטוי כזה לא כתב הרמב"ם על אף מצווה אחרת. רק על נר חנוכה.

מה מיוחד כל כך במצווה הזאת?

מה פירוש "הודאה"?

הגמרא במסכת שבת, אחרי שהיא מספרת על נס פך השמן, מסיימת:

"לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

ובפירוש המילה "הודאה" נחלקו רש"י והרמב"ם. לפי רש"י, "הודאה" היא אמירת "על הניסים", שאנו אומרים בברכת המזון ובברכת "מודים" שבשמונה עשרה.

אבל הרמב"ם, כשהוא מעתיק את דברי הגמרא, כותב כך:

"ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו... ימי שמחה והלל, ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים... להראות ולגלות הנס" (רמב"ם, הלכות חנוכה ג, ג).

הגמרא אמרה "הלל והודאה", והרמב"ם כותב "שמחה והלל, ומדליקין". על "על הניסים" אין כאן מילה. אם הרמב"ם סובר כרש"י, איך לא הזכיר זאת בשעה שהעתיק את לשון הגמרא?

אומרים המפרשים: הרמב"ם חולק על רש"י. לדעתו ה"הודאה" שבגמרא היא הדלקת הנרות עצמה. זו מצווה שכל עניינה הוא להודות לה' על הניסים.

וכך מפורש בדבריו: "וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו". ההודיה איננה תוספת למצווה. היא גוף המצווה.

למה ההודיה חביבה כל כך?

מבאר בספר "ירח למועדים": אמרו חז"ל במדרש על "בראשית": בשביל הביכורים, שנקראו "ראשית". כל הבריאה נבראה בשביל מה שמונח בביכורים, ההודיה והכרת הטוב. וכתב הרמב"ן בסוף פרשת בא:

"וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה... ואין אל עליון חפץ בתחתונים, מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו".

תכלית הבריאה

ההודיה היא המטרה שבשבילה נברא העולם. ומצוות נר חנוכה, שכל עניינה הודיה, נוגעת בתכלית הזאת עצמה. לכן היא חביבה עד מאוד.

וכפי שהאריך בשו"ת "מנחת שלמה": עיקר הדלקת נר חנוכה הוא כדי להודות ולהלל. מי שמדליק ולא מודה, חסר לו עיקר המצווה.

להמשיך את האור לכל השנה

פסח הוא חג האמונה. אבל לא רק בפסח מאמינים, אלא מפסח שואבים אמונה לכל השנה. כך גם מחנוכה שואבים הודיה לכל השנה.

ואיך? קחו לעצמכם דקה אחת ביום לפחות, ועדיף חמש דקות. שבו והודו לה' על הדברים הטובים שראיתם היום. תמיד תמצאו כמה. את הנפלאים ביותר רשמו בפנקס, ומדי פעם עברו עליהם. כך תראו כמה חסדי ה' יש איתכם, ואיך אתם מוקפים בחסדים מכל צד.

ומי לא רוצה להיות חביב בעיני בורא עולם? הנה ההזדמנות: מצווה שחביבה עד מאוד, בכל יום מחדש.

הברכות של מי שמודה

בספר "חי בתודה" נמנו כאחת עשרה מעלות למתחזק בהודיה. הנה כמה מהן:

אמונה שלמה, כי הוא רואה שה' עושה איתו הכל. אהבת ה', כי הוא רואה כמה חסדים יש איתו. ביטחון, וכך הציע רבי שלמה זלמן אויערבך כדרך לקנות ביטחון.

עין טובה והצלה מלשון הרע, כי הוא מתרגל לראות טוב, "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב". שלום בית, כי הוא מודה גם בבית. זריזות, כמו שכתב ב"מסילת ישרים" שהדרך לזריזות היא להתבונן בחסדי ה'. ושמחה, כי מי שמודה, שמח.

קרוב אליך הדבר

"כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא... כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשתו" (דברים ל, יא–יד).

בחמש דקות ביום אפשר לקנות עולם. אבינו שבשמיים מחכה לכל מילת תודה שלנו, כי זה כל חפצו מן הבריאה. נמשיך את אור החנוכה לכל השנה, ונהיה בנים חביבים לאבינו האוהב, שמקיף אותנו בחסדיו בכל רגע.

📚 עוד חומרי לימוד על חנוכה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא