🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
הגמרא (שבת כא, ע"ב) מסיימת: "לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה". רש"י מבאר "הודאה" = אמירת "על הניסים" בתפילה, בברכת המזון, וב"מודים" שבשמונה עשרה.
אך הרמב"ם (הלכות חנוכה ג, ג) כותב: "וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים... יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל, וּמַדְלִיקִין נֵרוֹת בָּעֲרָבִים עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים... לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס." הרמב"ם, בהעתיקו את לשון הגמרא, אינו מזכיר כלל "על הנסים"! והרמב"ם כותב במקום אחר במפורש: "מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד, וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר בָּהּ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ הַנֵּס וּלְהוֹסִיף בְּשֶׁבַח הָאֵל וְהוֹדָיָה לוֹ עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָנוּ".
רמב"ם, הלכות חנוכה ג, ג; ד, יבמבארים המפרשים: לפי הרמב"ם, "הודאה" בגמרא אינה מכוונת לתפילת "על הנסים", אלא לעצם הדלקת הנרות! הדלקת הנרות היא מצווה שכל עניינה ומטרתה - להודות לה' על הניסים. זהו חלק מעצם חפצת המצווה: הדלקת הנרות היא ההודיה עצמה.
מדוע מצוות נר חנוכה "חביבה עד מאוד" יותר מכל שאר המצוות? מבאר ספר "ירח למועדים" (מאמר ד'): חז"ל (בראשית רבה) אומרים "בְּרֵאשִׁית - בִּשְׁבִיל הַבִּכּוּרִים שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית" - כל הבריאה נבראה בשביל התוכן של מצוות ביכורים, שהוא עניין ההודיה והכרת הטוב. וכפי שכותב הרמב"ן בסוף פרשת בא: "כַּוָּנַת כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנַּאֲמִין בֵּאלֹקֵינוּ וְנוֹדֶה אֵלָיו שֶׁהוּא בְּרָאָנוּ, וְהִיא כַּוָּנַת הַיְּצִירָה, שֶׁאֵין לָנוּ טַעַם אַחֵר בַּיְּצִירָה הָרִאשׁוֹנָה". ההודיה לה' היא עיקר כוונת הבריאה כולה.
ספר "ירח למועדים"; רמב"ן, סוף פרשת באלכן, לפי הרמב"ם, מצוות חנוכה - שכל עניינה ומטרתה הודיה - היא מצווה שהיא בעצם המימוש הישיר ביותר של כוונת הבריאה כולה, ולכן היא "חביבה עד מאוד". אדם שלא עושה הודיה מתוך מצוות חנוכה - חסר לו עיקר המצווה, כפי שמעיר בשו"ת מנחת שלמה (סימן נח) שעיקר נר חנוכה הוא כדי להודות ולהלל.