חג הסוכות
הפנימיות והחיצוניות
ספר ההוד
המהר"ל כותב בהקדמה לספרו "גבורות ה'" שרצה לכתוב שישה ספרים על השבת והחגים, ולא זכינו לכולם. את הספר על חג הסוכות רצה לקרוא "ספר ההוד", כי בו נותנים הודות והלל לה' בארבעת המינים.
הגר"א והמלבי"ם מבארים: "הוד" הוא יופי פנימי, ו"הדר" הוא יופי חיצוני. ההדר, הדרת הפנים שנראית מבחוץ, נובע מן ההוד שבפנים. אם כן, מידת ההוד היא פנימיות.
פנים וחוץ
הרקנטי מבאר את השעיר לעזאזל: כשברא ה' את העולם, העמיד כל כוח במקומו, הפנימיים בפנים והחיצוניים בחוץ. וכשנתקלקלו הסדרים, כנראה בחטא אדם הראשון, נכנסו החיצוניים פנימה והפנימיים יצאו החוצה. ביום הכיפורים, בשעיר לה' בפנים ובשעיר לעזאזל בחוץ, מעמידים כל דבר במקומו.
ורמז לכך ביעקב ועשו: "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה", ומיד "ויעקב נסע סכתה" (בראשית לג, טז-יז). מיום הכיפורים ועד סוכות עם ישראל טרוד בהכנת הסוכה.
ומה אנחנו לומדים? ביום הכיפורים מכניסים אל הלב את התורה, התפילה וההודיה, ומוציאים החוצה את החטאים וכל מה שמפריע לעבודת ה'. ואז נכנסים לסוכות עם לב נקי וטהור.
ההוד של סוכות
מי שמחובר ללב שלו, מסתפק בדירת עראי. החיצוניות כבר לא חשובה לו, והעיקר הוא לשבת בצל האמונה.
ומתוך הלב הזה נובעת ההודיה. רש"י בסוטה מבאר את "על שאנחנו מודים לך": "שנתת בלבנו להיות מודים לך ודבוקים בך". ההודיה באה מתוך הדבקות.
ועל "ועם נברא יהלל יה" אומר המדרש: ישראל עושים תשובה בימים הנוראים, וה' בורא אותם בריאה חדשה. ומה להם לעשות? ליטול לולב ואתרוג ולהלל לה'.
אחרי שבראש השנה קיבלנו עול מלכות שמיים, וביום הכיפורים הכנסנו אל הלב שרק דרך התורה והמצוות היא הטובה והאמיתית, אנחנו מרגישים שה' בורא אותנו כבריאה חדשה. ומתוך הלב החדש הזה אנחנו באים בסוכות להלל ולהודות.
חיבוק של אהבה
יש שאלה יפה: בתורה קודם ארבעת המינים, "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג, מ), ואחר כך "בסכת תשבו" (ויקרא כג, מב). ובמשנה ובשולחן ערוך הסדר הפוך. כדאי לעיין בזה. ומה הקשר בין שתי המצוות?
חג הסוכות הוא חג של אהבת ה'. ידוע בשם האר"י ז"ל שהסוכה, בשתי דפנות ושלישית טפח, היא כמו יד מחבקת: הזרוע, האמה וכף היד. בסוכות ה' מחבק אותנו.
וארבעת המינים מסמלים אהבת ישראל. יש בהם טעם וריח, טעם בלי ריח, ריח בלי טעם, ולא זה ולא זה, ואוגדים את כולם יחד. ובלולב נזהרים שלא תיחלק התיומת. כך גם בבית ובעם: לב אחד, בלי מחלוקת.
כשהגר ביקש מהלל ללמוד את כל התורה על רגל אחת, ענה לו: מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. איך זו כל התורה? כי מתוך אהבת ישראל זוכים לאהבת ה'.
ענני הכבוד
"חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד" (שולחן ערוך, אורח חיים תקכט, ב). ואיך שמחים? המשנה ברורה כותב, ובשם הב"ח, שבסוכה צריך לכוון גם את טעם המצווה, ועיקר המצווה תלוי בזה:
"למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג).
מי שבנה סוכה מהודרת לכל השיטות, בירך וכיוון, אבל לא חשב על ענני הכבוד, חסר לו בעיקר המצווה. למה?
ולמה דווקא בסוכה הטעם הוא עיקר המצווה? כי כל מטרת הסוכה היא שנדע ונרגיש משהו בלב. בלי הידיעה הזאת, נשארת רק החיצוניות: קירות וסכך.
שלוש מתנות נתן ה' במדבר: מן, באר וענני כבוד. למה עושים חג רק זכר לענני הכבוד?
בבני יששכר מובאת תשובת החיד"א, ונסביר במשל. כשיש שיטפון גדול באחת הארצות, שולחים משלחות לעזור. זה לא מראה אהבה, זה מראה רחמים. כך המן והבאר: בלי אוכל ומים אי אפשר לחיות במדבר אפילו יום. זה רחמים.
אבל ענני הכבוד הם מותרות: מיזוג אוויר מושלם, דרך חלקה בלי עליות ובלי ירידות. זה כבר לא צורך, זו חיבה יתרה. ולכן נקראים "ענני כבוד": כי הם מראים כמה ה' מכבד אותנו ואוהב אותנו.
והנפש שלנו נקראת "כבוד", "למען יזמרך כבוד" (תהלים ל, יג), והיא צמאה לכבוד אמיתי: להרגיש כמה אני חשוב בעיני ה'. ו"למען ידעו דורותיכם" פירושו שגם היום ה' מקיף אותנו בענני כבוד. אז זה היה גלוי, והיום צריך להתבונן ולאסוף את החסדים.
לכן בכל פעם שנכנסים לסוכה, צריך להתבונן: כמה בורא עולם אוהב אותנו, שעטף אותנו בענני כבוד. ואותו אבא טוב, בכל יום הוא הטיב, הוא מטיב, והוא ייטיב לנו. זה סוד השמחה של החג.
קישוטי הסוכה
לא מקשטים את השופר ולא את המצה, ובסוכה כולם מקשטים. "כמים הפנים לפנים" (משלי כז, יט): ה' לא עשה לנו רק מה שצריך, אלא עטף אותנו בנעימות. וגם אנחנו לא עושים רק שלוש דפנות וסכך, אלא מוסיפים ומקשטים, להראות לה' שאנחנו אוהבים את המצוות שלו.
חג האסיף
בסוכות קוראים בקהלת: "דור הלך ודור בא" (קהלת א, ד). העולם הזה הוא כמו בית שמארח אורחים, דור אחר דור. והחג נקרא "חג האסיף תקופת השנה" (שמות לד, כב), "באספך את מעשיך מן השדה" (שמות כג, טז).
השפת אמת מבאר: "תקופה" לשון הקפה, שבעת ימי החג כוללים את כל השנה. כמו שהחקלאי אוסף את הפירות הביתה, כך בסוכות אוספים את כל המצוות של השנה ומעלים אותן לשמיים, ושם הן מחכות לנו לעולם הבא.
ומובא בזוהר שבסוכות יורד השפע לכל השנה הבאה. השנה שלנו הולכת, ובאה שנה חדשה עם שפע חדש, והשפע הזה הוא פרי של כל מה שעשינו בשנה שעברה.
"צא מדירת קבע ושב בדירת עראי". בעולם הזה אנחנו אורחים. הסוכה היא מעין גן עדן, האושפיזין באים אליה, ויש בה טעם של העולם הבא. לכן זה "זמן שמחתנו": שמחה של נשמה, שזכינו לשנה שלמה של מצוות.
השמחה האמיתית היא רק שמחת הנשמה, כשהאדם לא כבול בתאוות העולם הזה. מי שיוצא מדירת הקבע ונכנס לדירת העראי, טועם כבר כאן מטעם התענוג הרוחני, וזוכה למה שאמרו חז"ל: "עולמך תראה בחייך".
השנה, כשנשב בסוכה, נרים את העיניים אל הסכך ונחשוב: גם היום ה' מקיף אותי בענני כבוד. ילדים יכולים למנות בכל ארוחה בסוכה עוד חסד אחד שה' עשה להם השנה.
אבינו שבשמיים מחבק אותנו בסוכה ועוטף אותנו באהבה של חיבה יתרה. נשב בצל האמונה בלב נקי, נאהב זה את זה כאגודה אחת, ונודה לו מכל הלב בשמחה. חג שמח!
📚 עוד חומרי לימוד על חג הסוכות – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/